דברי מלכיאל א קיג

והא דאמר ר"מ מליא מוגלא היא ליחה סרוחה טריפה לא בריאה אמר כן אלא בכליות עכ"ל. הרי דמלנץ ופני אדם מצורע הכל אחד והיינו צימחי וגילדי ומשמע בסמ"ג דיש בהם מוגלא ג"כ וכ"נ ברש"י חולין מ"ח ע"א שפירש צמחים היינו מוגלא ובסנהדרין ק"א פירש"י צימחי אבעבועות מלנץ וידוע כי אבעבועות היינו עם מוגלא והיינו בועות בלשון הש"ס. וקשה דבדף מ"ו פירש"י קליפות וכ"ה בטוש"ע. ובע"ז ל"ט פירש"י ג"כ צימחי קשקשים דקים הרי שצימחי הם קליפות דקות. ונראה ביאור הדבר כי יש מצורע שיש לו אבעבועות עם מוגלא ויש שאין לו רק קליפות דקות על פניו ויבשות ושניהם נכללים בלשון גילדי וצימחי כי גילדי הוא לשון גלד שעומד על הגוף יהיה דבר דק או עב. לח או יבש. וכן צימחי הוא דבר הצומח על הגוף בין דק ויבש או עב ולח וכן איתא בר"ן בשם הרא"ה שם דגילדי היינו צמחים שיש בהם מוגלא ע"ש. ולפ"ז יש לדקדק בפירש"י ע"ז ל"ט שפי' קשקשים דקים ולא פירש סתם בליטות וקשקשים כיון שגם בליטות גדולות נכללים בשם צימחי ונראה מזה דבליטות גדולות אינם נקראים קשקשים וע' נו"ב מ"ת חי"ד סי' כ"ט ל' בזה ואכמ"ל בזה: ב) ועפ"ז אפשר ליישב מה שקשה טובא ל"ל הביא הרמב"ם דין דגילדי גילדי ובפ"ז מה"ש הלי"ט כתב ד' מראות מותרות יש בה וכו' ואפילו היתה הריאה כולה טלאים טלאים נקודות נקודות מד' מראות אלו ה"ז מותרות עכ"ל ומשמע דהיינו דין דאוכמי וחזותא ודין דגילדי לא הזכיר וכן הסמ"ג לא הביא רק לשון הרמב"ם. וא"ל דהרמב"ם וסמ"ג מפרשים גילדי כעין טיפות אדומות וכמ"ש הז"ש בשם מהר"ץ הבאתיו למעלה דסדר לשון הרמב"ם משמע דהיינו פירוש דאוכמי וחזותא שבש"ס וגם דאי נימא כן א"כ לא נזכר דין אוכמי ברמב"ם וגם כוונת מהר"צ נראה שהקליפות בעצמם הם כעין טיפות אדומות ולא שגוף הריאה נשתנית מראיתה וכ"נ שמסתייע מדברי הטוש"ע ושם לא נזכר טפות אדומות כלל וצ"ל שמסתייע שהוא קליפות קטנות כמו נתק. וכ"נ דאי הוי שינוי מראה בגוף הריאה הול"ל סומקי סומקי כדאמר אוכמי אוכמי וע"כ צ"ל כמ"ש דקאי על הקליפות עצמם ועכ"פ קשה על הרמב"ם וסמ"ג כנ"ל: ורציתי לומר שהרמב"ם וסמ"ג ס"ל כפי' הר"ן בשם הרא"ה שפירש דאוכמא וחזותא קאי על גילדי שהגילדי הם צמחים עם מוגלא ומחמת מוגלא משתנה מראה העור שעל הצמחים ולזה כשר אף במראות פסולות לפי שאין זה השינוי בהעור עצמו רק מחמת המוגלא ע"ש. וא"כ א"ש שלא הביאו הך דגילדי. ואפשר דהא שכ' הרי"ף ובה"ג איכא מ"ד דדמי למצורע משמע שיש עוד פירוש. הכוונה לפירוש הרא"ה אבל ז"א דכל כה"ג הו"ל להרי"ף ורמב"ם וסמ"ג לפרושי ששינוי מראה מחמת מוגלא כשר ואדרבא הרמב"ם מוקי לה במראות המותרות כנ"ל: אבל עפמש"ל א"ש בס"ד דכיון דבכלל גילדי הוי גם צמחים עם מוגלא והיינו בועות כמש"ל לזה סמך על מ"ש בפי"א מה"ש ה"ה ריאה שהעלתה צמחים כשירה. ובפ"ז הל"י כתב שכל מיני בועות כשירות. ואף שבפי"א אחר דין דצמחים כשירה כתב אם נמצא בה אבעבוע מלא ליחה חוששין שמא ניקב סימפון שתחתיו וצריכה בדיקה עכ"ל. אין לדקדק מזה דצמחים ובועה תרי מילי נינהו כי צמחים הוא שם כולל קשים ורכים עם ליחות ובלי ליחות עבים ודקים. ואבעבוע נופל על עב ורך והרמב"ם לא מצריך בדיקת סמפון רק בבועא עם מוגלא ולא בצמחים קשים או קליפות דקות. דהא טעמו של הרמב"ם הוא מריאה שנשפכה כקיתון כמ"ש המפרשים. וה"נ צריך שתהא ליחה ניגרת שטבעה להשחית את הבשר שסביבה. ובפ"ז הל"י שכתב דבועות מליאות מים זכים וליחה נמשכת כדבש וליחה קשה כאבן מותרת ואם נמצאת בהן ליחה סרוחה או מים עכורין או סרוחים ה"ז טריפה וכשמוצא הליחה ובודק אותה צריך לבדוק הסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טריפה עכ"ד. משמע מזה דגם בליחה קשה כאבן צריך בדיקת סמפון. ונראה דהא ודאי דבטנרא קשה כאבן לא שייך לבדוק אם הם מים סרוחים ולזה כשכתב כשמוצא הליחה ובודק אותה מובן דקאי רק על בועות רכות שבהם שייך בדיקה זו שהם צריכים בדיקת סמפון כנ"ל: ג) ולכאורה נראה מדברי הרשב"א בחי' והר"ן פא"ט שהבינו בדעת הרמב"ם דאף בטינרי בעי בדיקת סימפון שהקשו על הרמב"ם מהא שהכשירו בש"ס כנדי כנדי טינרי טינרי ולא הצריכו שום בדיקה הרי דס"ל דלהרמב"ם צריך בדיקה אף בטינרי מדמקשו עליה מטינרי. ונראה טעם לזה דמקודם היתה ליחה ניגרת רק אח"כ נתקשה וא"כ יש לחוש שנתקלקל הסמפון בעודה ניגרת. וגם בנשפכה כקיתון לדעת הרמב"ם דיליף מינה לענין בועות עם מוגלא אם נתהפך הבשר למוגלא קשה ודאי דאינה סתימה וטריפה וגם בדיקה שבש"ס א"א שא"א לשופכה וכמו סמפון שאינו סתימה לחבירו מפני שהוא קשה כדאיתא בש"ס מ"ז ע"ב וכ"ש מוגלא שאינו בטבע כלל רק מצד קלקול. וכן הקשו הרא"ש והרשב"א והר"ן על הרי"ף והרמב"ם שפסקו דבועא ממים עכורים וסרוחים טריפה מכנדי וטנרי שלא בדקו אם הם עכו"ס אלמא דס"ל דלהרי"ף ורמב"ם גם בטינרי בעי בדיקה. וצ"ל שיש להכיר גם בטינרי אם היה קודם שנתקשה עכו"ס או לא ולפ"ז צ"ל בהא דפי"א דצמחים כולל הכל ואבעבוע כולל דבר שיש בו ליחה רכה או קשה. וטבע החבורות שמקודם מתקשה הבשר ונעשה בפנים כמראה לבן ואח"כ נעשה מזה מוגלא ניגרת בפנים ואח"כ מתקשה המוגלא: אכן פשטות לשון הרמב"ם מורה דרק בליחה ניגרת מצריך בדיקת סמפון ולא בקשה ואף דיותר קרוב שהיה מקודם ליחה ניגרת מ"מ י"ל דלא מחזקינן ריעותא. ועוד נראה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות הטעם דעכו"ס טריפה דכ"ז שהסמפונות קיימים שולט הרוח ואין מסריח וכשניקב הסמפון מסריח א"כ י"ל דאם איתא שניקב הסמפון היתה הליחה מתעכרת ומסרחת ומוספת קלקול ולא היה מתקשה ומזה שנתקשה המוגלא במקומו מוכח שלא ניקב הסמפון. והא דמצריך הרמב"ם גם במים זכים בדיקה בסמפון י"ל משום שחוששין שמא זה מקרוב ניקב ולא הספיק להסריח וכ"כ הרמב"ן שם דבעכו"ס הוא ודאי שניקב הסמפון אבל במים זכים הוי רק חשש שמא ניקב וצריך בדיקה ובעכו"ס אין מועיל בדיקה מפני שאין ניכר יעו"ש. וכ"נ ברמב"ן שם שהקשה על הרמב"ם מצמחים וכנדי ולא מטינרי והיינו כמ"ש דבטינרי א"צ בדיקת סימפון ועכו"ס. והרשב"א והרא"ש והר"ן י"ל ג"כ שעיקר קושייתם הוא מכנדי ואגב שיטפא נקטו טינרי המוזכר בש"ס בהדדי. ועוד נראה ליישב עפמ"ש המהרש"ל בשו"ת רמ"א סי' ו' שא"א שיהא טינרא בלי שום ליחה יע"ש וצריך בדיקה במעט ליחה שיש שם שמא היא עכו"ס. ואף לדעת הרמ"א שם בתשובה שיש טינרא שאין בה לחלוחית כלל י"ל שצריך בדיקה שמא נמצא שם קצת ליחה ניגרת ג"כ וכ"נ דעת מהרש"ל שם שיש טינרא שאין בה ליחה ג"כ רק דס"ל דטריפה ע"ש. ומ"ש הרמ"א בסי' ז' דלא אישתמיט שום פוסק להצריך בדיקה בטינרא אי יש בהם מוגלא דהא אתייליד ריעותא לפנינו. היינו לדעת מהרש"ל דס"ל דטנרא בלי שום ליחה טריפה לכ"ע מדין אטום יעו"ש. אבל לדעת הרמב"ם באמת י"ל שצריך בדיקה לראות אם נמצא שם קצת ליחה ניגרת עכו"ס וכן אם יש שם ליחה יצטרך בדיקת סמפון כנ"ל וכ"ה להדיא באשכול ה' טריפות הלי"ט שהקשה על הרי"ף מטינרי ג"כ וכתב אכתי בדיקה בעי שמא יש בהן מוגלא סריחי או מיא עכירי וכו' והיינו כמ"ש אבל אם נמצא הטינרי בלי שום ליחה ניגרת א"צ בדיקת סמפון כלל וגם אין לחוש שמא נעשה הטינרא ממים עכו"ס: ד) [וברמב"ן שם במלחמות כתב דבעכו"ס לא מהני בדיקת צעא דקוניא שבש"ס כי בעכו"ס ידוע שאין הסמפונות קיימים והא שאין רואים שורייקי חיורי מפני שא"נ במים עכורים או נימוחו לגמרי והיו למים ואף בדצילי לא מנכרי עכ"ד. והוצרך לומר דלא מינכר בצלולים כי משמע ברי"ף ורמב"ם שמים