דברי מלכיאל א קיא

אבל לא בכה"ג וכידוע שע"י חיכוך ודחיקה יתפרדו החלקים בנקל: ועוד הא כתב הב"א בק"ה שם סי' י"ח לצדד שאם אין אומדנא שבא הנגלד מן השבר כגון שהנגלד שוה הקצוות כשירה ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד באמת אין שום הוכחה שהסדק הזה נעשה מן השבר כי אין שום רושם קרע סביב הסדק וכולו בפנים וחוץ בריא ושלם ואפשר נעשה הסדק מאליו וה"ז כדין גומא בריאה שאנו מכשירים היכא דלא מפקא זיקא אף שהגומא עמוקה ובשביל שהגומא במקום שמתפרדים חלקי הריאה ודאי לא גרע. וגם הא יש אחרונים שמקילים בנגלד וכנגדו נשבר וכ"ש בנ"ד שאינו נגלד וע"ש בק"ה שהאריך לבאר שאין לחוש שניקב מחמת השבר במקום שאין עוקץ. וע' שו"ת מים חיים חיו"ד סי' ט"ז שהקיל בנגלד אף ביש עוקץ והביא כן בשם הלבוש וכנה"ג. וכ"ש בנ"ד שהבליטה שבצלע קטנה ואין שום נגלד יקרע. ובפרט שהיה במקום הפסד יש להקל לענ"ד: ואגב אזכיר מה שראיתי כמה פעמים אשר יש כנגלד נגד נשבר וכאשר יבחנו היטב יראו שאינו נגלד רק שיש על שטח זה קרום נוסף ונגד הנשבר חסר הקרום נוסף אבל שני קרומי הריאה שלמים. ובאופן כזה בוודאי אין חשש די"ל שרק הקרום הנוסף שאינו דבוק כ"כ היה כח לשבר לקרעו אבל לא קרום הריאה. וגם לפעמים י"ל שהנשבר לא הניח לקרום נוסף להתפשט על מקום ההוא מחמת דחיקת העצם על הריאה אבל לא שלט לקרעו. וכעין זה נמצא לפעמים תחת סירכא דבוקה כעין נגלד ובאמת יש שם שני קרומי הריאה ורק למעלה פרוס קרום שלישי והקרום ההוא חסר נגד מקום שהוסרה הסירכא. וא"כ אדרבא זה מורה שהסירכא לא נדבקה כלל בקרום הריאה רק בקרום הנוסף והוי ממש כקרום דריינוס. ויש לי להאריך בזה אך אין הפנאי מסכים כעת לזה. ורשמתי בקוצר לע"ע לעורר ע"ז לב המורים: סימן מה ע"ד אשר שאל כבודו בריאה שאונא אמצעית גדולה מן הארוכה והוא חליף גידול ולא חליף צורה והארוכה ועבה היא צמקה כמקצת רחבה ולא בארכה ולפ"ז אף אם תחזור לברייתה תהא האמצעית ארוכה ממנה. וגם הורדא גדולה מכדרכה ואם נמדוד תהא הורדא גדולה מהאונא ורק למראית העין נראה שהאונה ארוכה יותר עכ"ד: והנה במה שהאמצעית גדולה מארוכה ועבה כבר כתב המהרש"ל וכ"ד רוב האחרונים דכשירה דלאו היינו חליף הנזכר בש"ס. ובפרט בנ"ד שצמקה במקצת שכבר כתבו האחרונים שאף להמחמירים כשר בכה"ג דאמרינן שנתקטנה מחמת חולי הצימוק ולא מיקרי חליף. ומש"כ כת"ר דכיון שהצימוק ברוחב לא יועיל זה לאורך. ז"א דוודאי מקמט כל האונא וגורם שלא תתפשט כ"כ אף באורך: ובדבר שהורדא גדולה מהארוכה ועבה. לכאורה הוא מפורש בתו' ושאר ראשונים בחולין מ"ז ע"א ד"ה כל דטריפה. ומ"ש כת"ר דהכא שהאמצעית היא ארוכה מן הסמוכה לאומא וא"כ האמצעית היא הארו"ע והאמצעית גדולה מן הוורדא בעובדא דידן ורק הסמוכה לאומא קטנה ממנה ובנ"ד היא האמצעית ובכה"ג כמה אחרונים מכשירים עכ"ד. ז"א דכיון שנתפוס כמ"ש כת"ר דבנ"ד האמצעית היא הארו"ע והסמוכה לאומא היא האמצעית הוי טריפה משום חליף ועיקר טעם שאנו מכשירים בכה"ג משום דאמרינן דלא הוי חליף כלל מפני שלא נתבאר בש"ס צורת האונות וא"כ אזדא לה סברת כבודו אבל בעיקר הדבר נלע"ד דמ"ש התו' דורדא הגדולה הרבה טריפה לא כתבו רק לשיטת ר"א שם דס"ל שם בתו' דשני וורדות כשירה וא"כ קשה הא רבא אמר דיתרת דביני ביני טריפה ומשמע דהכי קיי"ל ולזה הוצרכו התו' לאוקמא שגדולה הרבה ואינה כוורדא רק כאונא. אבל לשיטת רש"י שם דב' וורדות טריפה א"ש בפשיטות דהא דיתרת ביני ביני טריפה קאי על שני וורדות דאחת דרכה להיות והשנית היא יתרת. והתו' הקדימו שם הא דגדולה משום שרוצים להביא דברי ר' אפרים שדוחה פירש"י והקדימו זה ליישב הא דביני ביני טריפה דלא תקשה עליו. ולפ"ז ע"כ צ"ל דכוונתם על הוורדא השנית אם היא גדולה יותר מדאי. דהראשונה מנ"ל שיש לה צורה מיוחדת כיון שלשון הש"ס וקרו לה עינוניתא דוורדא קאי על השנית לשיטת ר"א וא"כ הוורדא שצריכה להיות. דינה ככל האונות דקיי"ל שאין להם צורה מיוחדת וכמש"ל דמש"ה מכשירין כל חליף בצורה וגידול. ואף אי נימא דשינוי צורה טריפה משום שצריך להיות לה צורת וורד אבל בגודל ודאי אין לה שיעור מדינא דגמרא. ורק הוורדא השנית דכשירה מטעם דכל חיוי ברייתא הכי אית להו לשיטת ר"א. בזה מטריף בגדולה הרבה דבכה"ג ליכא בחיוי ברייתא. ולהכי קרי לה הש"ס יתרת דביני ביני דוורדא הרגילה להיות לא שייך לקרותה יתרת לר"א כיון דכולהו הכי אית להו כמ"ש התו' שם: וכ"ז לשיטת ר"א אבל ולפירש"י י"ל בפשיטות דטריפה קאי על ב' וורדות ומייתי דרב אשי סבר למיטרפה אף באחת וא"ל ר"ה מר בר אויא דבחדא כל חיוי ברייתא אית להו וכשירה והא דטריפה קאי על ב' וורדות. אבל בגדולה לא מצינו כלל סברא להטריף: ואף שהר"ן פא"ט הביא דברי איכא מ"ד דגדולה כשאר אונות טריפה ומשמע שם דלא שייך כלל לפלוגתא דרש"י ור"א ואדרבא משמע שם דאיירי רק לשיטת רש"י שכתב דלא מכשרינן רק מאי דקרו עינוניתא דורדא וזה קאי לרש"י דלר"א קאי זה על וורדא השנית כמש"ל. הנה באמת חלק שם הר"ן ע"ז והיינו משום שאין הכרח לזה. ועוד נראה דהאיכא מ"ד קאי ג"כ אליבא דר"א רק ס"ל דכמו שבוורדא השנית טריפה בגדולה ה"ה בראשונה דמאי שנא כיון ששניהם קורים וורדא. והר"ן דוחה דמ"מ י"ל דהראשונה שנמצאת בכל בהמות אין לה שיעור וקצבה וכמו בשארי אונות. ובזה מבואר מש"ש הר"ן להוכיח מדברי הרי"ף שכשר בגדולה וקשה דדילמא הרי"ף לטעמיה דס"ל כר"א דשני וורדות כשר כמ"ש הר"ן שם אבל לרש"י דס"ל דגם חדא וורדא דכשרה רק משום דחיוי ברייתא אית להו הכי. טריפה בגדולה וע"כ כמש"ל דגם האיכא מ"ד קאי על שיטת ר"א: ומוכח מזה דלא כהב"י שכתב בסי' ל"ה דהא שכ' הפוסקים גדולה טריפה הוא רק לדברי המטריפים יותרת מקמא או שני וורדות או חסר וורדא אבל לדעת המכשירים בכל הנהו גם בגדולה ושינתה תוארה כשר. ולדבריו קשה מאי מייתי הר"ן מהרי"ף. דהרי"ף מכשיר שני וורדות כמ"ש הר"ן שם להכי מכשיר גם בגדולה וכן בכל יתרת מקמא מכשיר הרי"ף שם. ועכ"פ אף לדעת הב"י הרי כתב שאין שייך דין זה רק להמטריפים חסר וורדא והיינו דעת רבינו אפרים כמבואר בתו' ומבואר כמש"ל. רק לדעתינו אף לר"א אין זה רק על ורדא השנית כשיש שני וורדות והדברים ברורים בס"ד. וכ"נ דעת בעה"ע שהובא בטור סי' ל"ה וב"י שם שכתב דיותרת מקמא טריפה כשאינה כמו וורדא ע"ש וזהו ג"כ ליישב הקושיא מהא דמעיקרא מטריף ביני ביני ואח"כ מכשיר: עכ"פ לפ"ז כיון שאין מקור נאמן לחומרא זו אין לנו להחמיר בזה כיון דבלא"ה הר"ן ועוד פוסקים מקילים בזה בפירוש. ובפרט בנ"ד שהארוכה ועבה צמקה במקצת ויש לתלות שאם חזרה לברייתה היתה ארוכה יותר מן הוורדא וכמש"ל ודאי כשר. ואף בלא צמקה לענ"ד בהפ"מ יש מקום לצדד להקל כיון שאין ראיה לדין זה בין לרש"י בין לר"א וכמש"ל: וכ"נ ברש"י דף מ"ז ד"ה אבל ביני ביני. שכתב כגון מלמטה לערוגה בעינוניתא דוורדא שהיא בין ב' הערוגות למטה עכ"ל. מבואר שאינו מפרש דקאי על הוורדא הרגילה רק על