דברי מהרי"א חלק ב צט

על מרע"ה איכ' למימר ולא קם דייק' מקודם, אבל על אחר אם גם יהי' ויעשה כמתכונתו כמשה, ליכ' למימר עליו לא קם דהא מרע"ה הקדימו והו' למדו ממרע"ה וא"כ ממילא כיון שלא קם וכו' ע"כ לא יקום וא"ז מונע הבחירה אלא אי אפשר כמוהו ממש ושפיר אמר נביא וכו' כמוני יקום לך ד"א וכו' עונ"ל מרע"ה מעצמו השלים וזיכך חומרו אף שהי' בעזר אלקי בלי ספק, אבל מ"מ זכה להשגה גדולה כ"כ ע"י זכיותיו ומעשיו, לז"א לא קם דייק' מעצמו משמע כמשה שקם מעצמו, אבל כאן אמר נביא כמוני יקום לך ד"א וכו' דייק' כי הו' המתנשא לכל לראש ולעת הצורך יקום לך ד"א כמוני ודו"ק: ולא ידבק בידך מאומה מה"ח ונתן לך רחמים ורחמך וכו' נ"ל דאי' בביצה ד' ל"ב עתירי בבל יורדי גיהנם הן וכו' הני מערב רב קאתי דכ' ונתן לך רחמים וכו' כל המרחם טל הבריות בידוע שהו' מזרעו של אאע"ה וכל מי שאינו וכו' ורש"י הרגיש ופי' הראי' מסופ' דקרא כאשר נשבע לאבותיך, ולענ"ד עפ"י גמ' דערובין דא"א יושב על פתח גיהנם ואין מניח לכנוס כל מי שהו' מהול, וא"כ רחמנות הוא זה מדה כ"מ כיון שמרחם על הבריות בידוע שהו' מזרעו ומרחמים אותו ג"כ על פתח גיהנם ועתירי בבל שאין מרחמין אין הם מזרעו של א"א אלא מערב רב קאתי, לכן יורדי גיהנם הם וזה"ש ולא ידבק בידך מאומה מה"ח נקט ידבק בידך דייק' ע"ד לא תקפוץ ידך מאומה מה"ח מדת ערב רב שאין מרחמין אלא ונתן לך רחמים ורחמך מגיהנם, וז"ל הילקוט פן יהי' לבבך בליעל הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מקיש לעובדי ע"ז עש"ה וז"ש ולא ידבק בידך וכו' ונתן לך רחמים וכו' מאומה מה"ח דייק' אפי' מה שהוקש לו, עוד יובן ונתן לך רחמים וכו' ר"ל שלא תאמר ע"י דין הריגת עיר הנדחת שמא תקנה קנין בנפשך מדת אכזריות המגונה, לז"א ונתן לך דייק' רחמים ושלא תירא ותאמר פן ירבו עליך גואלי הדם, לז"א ורחמך להצילך ושלא תאמר בשדי הרבה אתה ממעט נפשות לז"א והרבך ועי' רמב"ן ר"פ עקב וב"י ריש טור א"ח עונ"ל אית' ע"פ כי צורם מכרם שנתן ד' ית' הברירה לאאע"ה לבחור או גליות או גיהנם ובירר גליות, לז"א עתירי בבל שאין מרחמין ואין להם עול גלות ע"כ יורדי גיהנם הן דאלמלא הרגיש בעול ודאי הי' מרחם וממיל' ידוע שאינו מזרעו של אאע"ה דהרי הו' בורר גליות ולא גיהנם, לז"א את כל שללה כליל לד"א וכו' ולא יהי' בידך מאומ' מה"ח, ולא תתן עיניך בממון שלהם, ועי"ז למען ישוב ד' מחרון אפו, ולא זו בלבד אלא גם ונתן לך רחמים גם משלך תפזר ותרחם ורחמך ג"כ להצילך מגיהנם, ולז"א מיד סמוך לו בנים אתם לד"א ושפיר רשאי ליתן צדקה כמשל לבן מלך שכעס עליו וכו' וכתשוב' ר"ע לאותו רשע על קו' אם ד' אוהב עניים מ"מ אין מפרנסן ותי' כדי להציל אותנו מגיהנם, והו' השיב אדרב' הו' המחייב כמשל לעבד וא"ל אנו בנים למקום וא"ש סמיכות מאאמו"ר הג' זצוק"ל: בנים אתם לד"א לא תתגודדו וכו' ודרז"ל ל"ת אגודות שלא יעשה התור' כשתי תורות, וכתי' חבור עצבים וכו' חלק לבם וכו', והטעם כי ה' א' ואב א' לכולנו, לכן ישראל גוי א' בלא מחלוקות עז"א בנים אתם לד"א, אב א' לכולנו לכן לא תתגודדו, עונ"ל דהנה המשים קרח' ושרט על מת, ע"כ דעתו הו' כי שארץ נתן לב"א ויש לו חזקה בעולם ואכל וחי לעולם לכן כואב כולי האי על המיתה ומתני' בב"ת אית' בן אין לו חזקה מנכסי האב וכתיב לד' הארץ ומלואה, לז"א בנים אתם לד"א לכן לא תשימו קרח' למת וכו' וז"כ דהע"ה משנאי ד' יכחשו לו והם עבדים לכן ויהי עתם לעולם יר' שטוענים טענ' חזק' ודו"ק ועי' בספורנו מ"ש עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל – עונ"ל הכונה כי תכלית הצער ויגון אינו אלא בשביל החיים כי עזבו אותנו