דברי מהרי"א חלק ב ק

לאנחות והמה סעו למנוחות, והו' כי הצדיקים מגינים ואלה יעמדו על הקללה שכובשים הפורעניות דקוב"ה גוזר וצדיק מבטלה, וכה"ע ניזון בזכותם כמ"ש וצדיק יסוד עולם, והנה צדיק כזה בשם בן יקר' לקוב"ה דהא פשיטא שאין עבד יכול לשנות דבר מגזיר' אדונו, אמנם באמת הא הבחיר' הי' חפשית וכל א' מישראל יכול לזכות למדריגה זו, לז"א הרי כולכם בנים אתם לד"א, ותגזרו אומר ויקם לכם עפ"י בחירתכם לעשות רצינו ית' לכן לא תתגודדו וכו' אין ראוי להראות תכלית הדאגה וצער על הנעדר, כי אם כה תעשו להיות בנים לד"א לעשות רצונו ית' לשוב בתשובה שלימה והוא יעשה רצונינו, אבינו שבשמים יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה עי' מש"ל פ' נצבים עונ"ל המשך הפ' דש"ה אמר במשלי וצדק' תציל ממות ותמו' הרבה עשו צדק' ומתו, אמנם פשוט דלא כתיב מציל בהוה, אלא תציל בלשון עתיד, וכונתו נלע"ד עפ"י גמ' פ"א דבבית שאל טורנוסרופו' הרשע לר"ע אם אלקי' אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסן א"ל כדי לזכות אותנו, א"ל אדרב' זו מחייב אתכם וכו' משל למלך שכעס על עבדו וגזר עלי' שלא להאכילו ועמד א' ופרנסו מחייב ראשו למלך, א"ל משל למלך שכעס על בנו וגזר שלא להאכילו ועמד א' והאכילו וכו' א"ל בזמן שאתם עושין רצש"מ אתם קרוים בנים אבל בזמן שאין אתם ערש"מ אתם קרוי' עבדים א"כ שפי' אמר ש"ה על אותו זמן שנהי ערש"מ תקבלו הצדקה שנהי' נקראי' בנים, ותציל ממות, כי אז בלע המות לנצח כתי', וז"ש ונתן לך רחמי' מדת רחמנות שתרחם על עניים ותתן להם צדק' בזמן שתהי' ערש"מ בנו"ם אתם לד"א וצדק' תהי' תציל ממות לא תתגודדו למת וכו' כי בלע המות לנצח וכו': ואת החזיר וכו' וסמיך לי' ואת זה תאכלו מכל אשר במים וכו' להיות אחז"ל כל שביבשה טמא בים טהר וכל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותי' אסור חזיר שרי לן מוחא ושיבוטא שטעמו כמו טעם חזיר לז"א ואת החזיר טמא היא וכו' מ"מ את זה דייקא תאכלו מכל אשר במים ממרן אבי זצוק"ל: השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו נתן תתן לו ולא ירע לבבך וכו' ונ"ל דאית' בגמ' דב"ב דף י' שאל כורנוסרופוס הרשע לר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסן א"ל כדי לזכות אותנו, א"ל אדרנה זו מחייב אתכם וכו' משל למלך שכעס על עבדו וגזר עליו שלא להאכילו ועמד א' ופרנסו מחייב ראשו למלך, א"ל משל מלך שכעס על בני וגזר שלא להאכילו ועמד א' והאכילו כדשמע המלך לאו דורן שדר לי' ואנו קרוים בנים שנא' בנים אתם וכו' וממילא מוכח מכאן שאם אנחנו במדרגת עבדים אין אנו רשאין לזון את העניים מפני טעם הנ"ל ואית' דטעם השמטה הוא כדי שלא יהי' לאדם פתחון פה לומר לו הארץ ומלואה והקב"ה ח"ו אינה מושל על הארץ לכך צוה ד' בשנה השביעית אין לאדם רשות על הארץ ועוד אית' בגמ' שבן אין לו שני חזקה וא"כ ממה שצוה לנו הקב"ה לעשות שמטה מוכח שאנו קרוין עבדים שאם אנו קרוין בנים שוב לא יאמר האדם הארץ שלי הוא דבן אין לו שני חזקה וא"כ מאחר שצוה לנו ד' לעשות שמטה הו' ס"ד דאין צריך ליתן צדקה לעני מטעם הנ"ל וא"ש פן והי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה וא"כ מוכח שאנו קרוים עבדים וא"כ ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו כמשל הנ"ל ע"כ אנכי מצוה לך נתן תתן לו מאאמו"ר הג' זצוק"ל: נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' וכו' וק' הלא מצינו כמה אנשים שנותני' צדקה ואעפי"כ לא נתברכו ונ"ל דאית' בקדושין מ' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזה דוקא על עיקר המצוה אבל מה שעשה האדם ברצון טוב