דברי מהרי"א חלק ב צה

ותפלה תורה הוא אור הפנימיות של מלך י"ל כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור ותפילה הוא רצון י"ל כמ"ש יהי' לרצון אמרי פי וכו' וארז"ל הקב"ה מתאוה לתפילתן וכו' וע"ד האמת כונת הגאון מבואר כי תורה הוא ת"ת אורה ותפילה הוא מלכות בית תפילה וזהו באור וכו' מי שזכה באור פני מלך שהוא התורה לו חיים כי עץ חיים היא למחזיקים בה ומי שעושה רצונו והוא התפלה או מצית הוא כעב מלקוש פי' לבסוף כו תפלה הוא חי' שעה ותורה הוא חי' עולם לכן השעה הטובה נותן לבסוף וזהו כעב מלקוש אבל שכר התורה שהוא חיי עולם אין שייך לבסוף שהוא עולמית ודבריו חיים וקיימים הם מתוקים למבין – ונ"ל לענינו לפרש ע"פ הנהוג עפ"י התורה דכתיב ביום הולדת פרעה ויעש משתה לכל עבדיו כן נימוסים בכל מלך בכל זמנים שכל עבדיו שמחים בו ביום ועושים אותו חג כדאית' במשנה ע"ז להיות מציאותו הכרח לפי הטבעי מושל ומנהיג מלך במשפט יעמוד ארץ ואז"ל אלמלא מוראה וכו' מצד השכר ראוי לכל עבדיו לשמח בו ולכבדו באורים בפנסיא והנה כעת היום הוא יום הלדת אדונינו המלך והקיסר יר"ה ובאה עלינו הפקודה לכבודו לחוג היום בשמחה וגם להתפלל בעדי על הצלחתו א"כ מה שאנחנו עושים היום לא מפני הראוי' ומחויב מפאת השכל לעשות כבוד זה למלך אנחנו עושים כן כי אם מפני מצות ופקודת המלך עלינו לעשות כן אנחנו פי המלך נשמור ועושים לו כבוד כרצונו זה כבודו יותר מאלו נעשה לו כן בלתי פקודתו כאז"ל רצונו של אדם הוא כבודו ובזה נטעם מאז"ל גדול מצווה ועושה וכו' ולמדנו כן ממצות ממ"ה הקב"ה כנ"ל ולא זו בלבד אלא גם לנו היא יותר כבוד במה שבאה הפקודה אלינו ומשום כך אנחנו עושים מלבד אזיל איזה הוא מכובד וכו' אבל גם זו כבוד לנו שהוא מבקש מאתנו ככה והנה מזה תקוה טובה לנו היות רוצה המלך בכבוד מאתנו בודאי בסוף יבא לנו רצונו הטוב להראות לנו אהבתו בל"ס וא"כ אולי רומז שהע"ה בפסוק הנ"ל באור פניך מלך חיים ר"ל ביום הלדת מלך התחלת הערתו עפ"י תבל שקיבל חיותו אז בכל שנה אותו יום ראוי' כן לשמוח מעצמו מצד השכר באורה ושמחה לכבודו של מלך להחיות את לב ורצונינו פי' אם המלך מבקש לעשות כזאת הוא ראי' ומופת כי רצונו כעב מלקוש שיבא כגשם לנו רצוני הטוב לבסוף גם אמר באור פני מלך חיים ר"ל אותן הקרובים ורואין פני מלך חיים מיד בשמחתו ורחוקים יודעי רצונו לבד כעב מלקוש מתאחר טובתו לבא אבל ודאי יבא רצונו וז"ל בעל העקידה פ' אחרי שער ס"ג מלך שהוא במדרגת האב אל העם וכולם אם כבנים אם כעבדים מקווים ממנו חן וחסד ורב טוב כמו שאמר באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש אמר כי באור פניך נמצאו החיים מזומנים ואף יהי' כעב מלקוש לא ימנע ממנו הרצון בסוף עכ"ל והיינו כמ"ש – והנה בקהלת כ' ירא את ד' בני ומלך ועם שונים אל תתערב פי' הבחיו' ר"פ מטות וז"ל שהע"ה יזהיר בכל זה את האדם שיירא מן המלך העליון יתעלה תחלה ואחרי' שיירא מן המלך בארץ והשוה את שניהם יחד במדת היראה כי יאמר כשם שאתה ירא מהקב"ה הנמצא בכל מקום ופורש מן העון ליראתו ואעפ"י שאין אתה רואהו כן יש לך לירא מהמלך שתפרוש מעצמך ממה שתחייב מיתה ליראתו ואעפ"י שאי אתה עומד לפניו כי אי אפשר למלך בי"ד להמצא בכל המקומות וע"כ תצטרך שתהי' אימת המלך וצורתו חקוקה בלבך בהעדרו מן המקום ולא תראנו כאלו ראות אותו בעיניך כשם שאתה ירא מן המלך העליון ית' שלא ראיתו מעולם בעיניך, ויש עוברין על רצון השי"ת ליראתו של מלך והנה הם יראים ממלך בו"ד תחלה ועושין יראתו עיקר ולא יתכן לעשות כן אבל הראוי שיהי' השי"ת תחלת יראתו ועיקר מחשבתו ופעולותיו כלן ולפי שהשם ית' ממ"ה הקב"ה ראשית כל ראשית ואין מלכות המלכים רק ממנו ומלכותו