דברי מהרי"א חלק ב צב

צריך למקדש ממוצע כי הם כגחלת ושלהבת וכו' ועיין מה שכתבתי מזה בפרק אבות ואיתא בריש יבמות ממקדשי תיראו יכול יתיירא אדם וכו' אני ד' שהיא משרה שכינתו ואיתא משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד וא"כ היכל ד' אתם דייקא הת"ח הם מרכבה לשכינה כמו ביהמ"ק – וזה"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך דייקא ויראו ממך כמו מורא מקדש ממש וה"ט את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח ובזה מובן דבספר ברכת שמואל מתרץ סמיכות נזיקין לקדשים דת"ח עדיף מכה"ג ה"ט דכה"ג שנזבחו שלא לשמן לא עלו לבעלים וכו' ותורה ולמוד אף שלא לשמה עמ"ש ולפמש"כ ה"ט כיין דת"ח היא המקדש ומזבח ולכן יקרה מפנינים מכה"ג וכו' ואם כן עד ר"ע לא היה אחר יכול לדרוש כן דהי' מחזי כיהורא וגם היה חושדין לכל הדורשים אבל ר"ע מגרים בא ואין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל ליכא חשד ולא יהורא כלל – ואיתא לא חרבה ירושלים עד שביזו בה ת"ח שנאמר ויהי' מלעיבי המלאכים וה"ט כיון דהיכל ד' המה ומוראם הוקשו למוראו ית' ואם אין דין למטה יש דין למעלה וקב"ה תבע ביקרייהו לכן נחרב הבית ומתורץ קושית הגמיי' דעבירות בין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וכיון שעון זה עדיין מרקד בינינו שבוזים ת"ח אוי להם ואוי לנפשם כי ארז"ל עלי' אין תרופה למכתם והיינו כנ"ל דגם יוה"כ אין מכפר ולכן כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב וזה"ש ע"מ עבדה הארץ וכו' כקושית הגמיי' הנ"ל ותירוץ על עזבם את תורתי דייקא את לרבות ת"ח והם היו מלעיבים וכו' ולכן חכמים ונביאים לא פירשו שהי' נוגעים בדבר זה והיו אומרים לכבוד עצמן דורשים שהי' בוזים נביאי' ומתעתעים במלאכיו הת"ח עד שפירש הקב"ה כנ"ל שהוא ית' תבע עלבונם מאאמו"ר הג' זצוק"ל: במד' ילקוט אית' לפי שנא' החיים והמות נתתי לפניכם הברכה והקללה שמ' יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו ב' דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה שנרצה ת"ל ובחרת בחיים ותמו', ונ"ל דהעקידה תמ' על מתני' כל ישראל י"ל חלק לעוה"ב, וכי משוא פנים בדבר והי' כצדיק כרשע, ב' א"כ יתרשל מעבודה, ג' הרי בפ' שמבו' לראי' מבואר ההיפוך דוק' צדיקים, ד' ק' קרא גופי' מאי כולם צדיקים הרי איכ' נמי רשעים בעולם, ה' קרא גופ' משולל הבנה, גם מי הו' המדבר ועמך וכו' מדבר לנוכח משמע מטעי מעשי ידו מדבר בעדו משמע, עו"ק למה הבי' התנא כלל סיפ' דקרא, ונ"ל דר"ת בס' המוסר וגם השל"ה הקשו למה ברא ד' הרשעים כלל מאחר שאין חפץ בהם, ותי' ר"ת דטבע היצירה גרם כמו בזריעה דבטבע מצמיח קוץ ודרדר, ושל"ה תי' ד' ית' מתקדש ע"י מעשה הרשעים נמי ע"ד נודע ד' משפט עשה והאלקים עשה שיראו מלפניו, וכן כ' הבחיי בפ' בא ע"פ כל פעל ד' למעניהו וגם רשע ליום רעה, ולי נ"ל לתרץ דמצינו גבי נח י"א לשבח וכן ביוסף דהו"ל ממי ללמוד להרע מהרשעים ולא למדו, וכן יעקב אמר עם לבן גרתי מ"מ ותרי"ג מצות שמרתי, וא"כ ע"י הרשעים שכר הצדיקים יותר גדול, א"כ ז"כ הואיל ונתן וכו' נלך באיזה שנרצה, דאם אין חפץ ברשעים למה ברא אותם כלל, לז"א ובחרת בחיים זהו שבח לצדיקים שאין למידים מרשעים אלא הם הבחרים בחיים עונ"ל דאילו לא נבראו הרשעים, ע"כ היה בטל הבחירה והי' האדם מוכרח פי' במעשיו ול"ה מקום לשכר, והרי עיקר תכלית וכונת הבריא' הי' רק כדי להיטיב לברואיו וליתן שכר, וזה"ש שמא יאמרו וכו' באיזה שנרצה משום קו' הנ"ל, לז"א ת"ל ובחרת בחיים דייקא, לכך ברא הרשעים לפי שעי"ז הדבר תלוי בבחירתך למען תחיה אתה וזרעך, משא"כ בל"ז הייתם מוכרח ואין מקום לשכר, וא"כ לתי' הנ"ל, הרי אז"ל מרובה מדה טובה וכו' ואם בעונש אמרו כל מי שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו וכו', ק"ו אם גורם שכר טוב לחבירו