דברי מהרי"א חלק ב צ

הרשב"א דלא ניתן להם ארץ ישראל רק על מנת לשמור תורתו שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ועוד תירצו דלא נענשו אלא על ע"ז שמצינו שכרת יהושע עם ישראל ברית שלא לעבוד ע"ז שנאמר חלילה לנו מעזוב את ד' אלקינו וא"ש הסמיכות ראה וכו', ברכה וקללה וקשה הלא יש לנו להשיב שהאיך חל הקללה כי מודעה רבה לאורייתא שהתורה נתנם לנו באונס? לכך סמך כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם לכם והא כתירוץ הרשב"א שנתן לנו א"י ע"מ לשמור את התורה ותירץ הב' מרומז בכתוב והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלקים אחרים שתי' השני הנ"ל דלא נענשו רק על ע"ז ודו"ק: ראה אנכי נותן וכו' את הברכה וכו' אל מצות ד' וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי אלקים אחרים וכו' ויל"ד למה לא סגי לי' בדבר והיפוכו לבד אם לא תשמעו אל מצות ד' וכו' כמ"ש תחילה בברכה ופשוט נ"ל לפי דמרובה מידה הטובה ממדת הפרענות לכן את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד' וכו' ולא אמר אם תשמעו וכו' דמשמע בהוה ובפועל בעת השמיעה וקיום המצות תקבלו הברכה ובאמת הקב"ה מצרף גם מחשבה טובה למעשה ומקדים השכר קודם מעשה המצות בפועל לז"א את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל גם מל המחשבה וקבלם בלב אשר תשמעו בעתיד אבל הקללה דוקא אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך ללכת אחרי וכו' לא יגיעכם העונש עד שתסורו בפועל מן הדרך ולהיות בחטא ע"ז העונש גם אמחשבה למען תפוס את ב"י בלבם כתיב לכן לא אמר ותלכו או והלכתם כמ"ש וסרתם וכו' אלא אמר ללכת אחרי אלקים אחרים גם אמחשבה ע"ז תהא נתפסם כנ"ל – עוד נ"ל עפמ"ש רש"י למעלה ס"פ עקב השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וז"ל וסרתם לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז וכן דוד אמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמור לך עבוד בשמואל א' כ"ז ומי א"ל כן אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה הריני קרוב לעבוד ע"ז וכו' עכ"ל ותמוהא דבגמר' דכתובות דף ק"ו תניא כל הדר בח"ל כאילו עע"ז וכן בדוד הי' אומר כי גרשוני וכו' אמר לו לדוד וכו' אלא לומר וכו' ונ"ל רש"י נשמר מזה דפירש התם מפני שהי' צריך לברוח ולצאת מא"י אל מלך מואב וכו' ומאי בעי בזה להיכן ברח אמנם כונתו דמשו"ה הי' מגורש מלעסוק בתורה מפני טרדתו במלך מואב ואכוש ודברי רש"י מסכימים עם הגמר' ויותר נראה כיון דעיקר נתינת הארץ הי' רק על תנאי כמ"ש ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו וכו' אם כן הא בהא תליא כיון שפורש מן התורה הוא מגורש מא"י והוא קרוב לע"ז וכיון שהי' מגורש מא"י הוא מופרש מן התורה דאוירא דא"י מחכים ואיתא בריש קדושין תורה כתיב בה דרך והודעת להם את הדרך וכו' א"כ זה"ש כאן וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי אלהים אחרים דפירוש מן התורה ומדבק בע"ז כנ"ל ויובן עוד יותר דאיתא על פסוק אותי עזבו וכו' הלואי אותי עזבו רק תורתי אילו שמרו המאור שבה. הי' מחזירם למוטב וכו' משו"ה לא אמר כאן והקללה אם לא תשמעו וכו' ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' דע"ז עדיין אין קללה דיש תקוה דמאור התורה מחזירם למוטב כמאמר הקב"ה אותי עזבו הלואי וכו' לז"א והקללה אם לא תשמעו וכו' וגם וסרתם מן הדרך וכו' פורשים מן התורה זה סיבה ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' שאין אור תורה מחזירם כנ"ל וזה נ"ל כונת רש"י סוף פרשת עקב שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז וכו' הריני קרוב לעבוד ע"ז וכו' ומדבק דייקא שאין אור תורה עמו שיחזיר הוא למוטב כנ"ל ועפי"ז מצאתי טעם המלך הקב"ה שכ"ט נעצרו הגשמים וירדו שלא במקומם ושלא בזמנם והרי עונש