דברי מהרי"א חלק ב ט

ענין דוד כי כאשר נאמר לו הנני מקים רעה וכו' חשב שיהי' בסיג ראשון כי יעלים ד' ית' השגחתו מעלי' שהי' בדרך ניסיי', ויניחהו לטבע עולם ימרדו בו עבדים וממזירים שטבעם לפרוץ ולמרוד באדונים, זמרי הורג אדונים, וטבע' מבלי לחוס על רבן ולשלם רעה תחת טובה, וא"כ לא יהי' לו כ"כ כפרת עון אבל כאשר ראה כי בנו חשב עליו להרגו וסתם ברא חס על אבא, וא"כ אין זה מפאת המקרה וטבע, רק מאת ה' הי' זאת, וא"כ הרי כאן כפרת עון, ושש ושמח עכ"ל ע"ש והנה בפ' חלק פליגי ר"א ור"י ח"א זכו נגאלין לא זכו אין נגאלין וח"א בין כך וב"כ נגאלין, ונ"ל דע"כ לכ"ע אפי' לא זכו נגאלין, עפ"י מדתו של הקב"ה ורב חסד, אם העונות וזכיות הם מחצה על מחצה, מטה כלפי חסר, ואחז"ל גלות מכפר מחצה, וא"כ אפי' לא זכו, כיון דגלות מכפר מחצה, נשאר מע"מ והקב"ה מטה כלפי חסד ונגאלין כנ"ל, והנה חורבן ביהמ"ק דכתי' בי' ותרד פלאים וגם כתיב בי' היו צריה לראשים זה היה נפילה חוץ לטבע כי בטבע היציאה מן ההיפוך אל ההיפוך דבר קשה מאד ונעשו עבדים שרים לאדוניהם וכיון דבהשגחה היה הפורעניות ובכוונה ע"כ תכליתה טובה, לכלות חטא ולהתם פשט, ועי"ז יש תקוה דעכ"פ קוב"ה יגאלינו וא"כ ה"פ היו צריה לראש וכו' שנעשו עבדים שרים לאדוניהם, מזה יש להוכיח כי ד' הוגה דייקא הקב"ה בעצמו בהשגחה עשה די, ולא במקרה בטבע אירע כן וקאמר יכול על מגן ר"ל כיון דאם לא זכו אין נגאלים, ללא תועלת הוגה ד' בכוונה ובהשגחה בפורענות חוץ לטבע ת"ל על רוב פשעיה דייקא על הרוב נענשו אבל מחצה על מחצה מטה כלפי חסד א"כ היו צריה לראש וכו' בהשגחה גמורה, שעי"ז גלות שאנחנו משועבדים להם, מכפר מחצה והיינו להתם ולכלות חטא ופשע, ועכ"פ נהי' זכו ונגאלים כנ"ל וא"כ מובן דה"פ נחמו נחמו עמי וכו' כפל נחמה דייקא ור"ל בין זכו בין לא זכו, יאמר אלקיכם נחמו עמי, ומפרש תו דברים כי נרצה עונה, אם גם לא זכו, והראי' כי לקחה העונש מיד ד' דייקא בהשגחה ולא במקרה, והמופת ע"ז כי הי' כפלים בכל חטאתיה ר"ל מן ההיפוך אל ההיפוך, שהיו צריה לראש, היינו בכפל, והוא חוץ לטבע ומקרה, וכיון שכן הי' בהשגחה ע"כ לכלות חטא ולהתם פשע, והיינו כי נרצה עונה ובאופן זה אפי' לא זכו נמי, כי לקחה מיד ד' וכו' בכל חטאתיה דייקא, ר"ל על רוב פשעוה דרובו ככולו אבל מע"מ ורב חסד כתיב מטה כלפי חסד וע"כ נגאלים עכ"פ כנ"ל ודו"ק – עונ"ל דרש"י פי' בפ"ק דברכות יסורים של אהבה הן לתוספת שכר להרבות שכרו ע"ש ובזה מובן אצלי כוונתם שאז"ל תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות דתשובת המשקל הוא בסיגוף יסורים והיינו בתשובה מאהבה ואינו חושש ביסורים מאהבת הקב"ה והיינו יסורים של אהבה עד"ה כי חולת אהבה אני והן להרבות שכרו לכן נעשו מעונותיו זכיות, וזה"ש ישעי' נחמו נחמו וכו' בכפל נחמה והוא כי נרצ"ה עוניה דייקא עונ"ה נעשה רצון זדונית נעשו זכיו"ת ע"י כי לקחה מיד ד' כפליים וכו' יסורי' של אהבה ועפ"י האמור למעלה בפתח דברינו יובן קרא בישעי' ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו' ויל"ד מ"ש דנקט קרא ברנה טפי הל"ל בשמחה ונ"ל עד"ה הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, וכיון דכתיב בשעת חורבן ציו"ן שדה תחרש לכן בעל הנחמה אחר החרישה וזריעה בדמעה הקצירה ברנה לשון נופל על לשון שהזכיר ציון הזכיר רנה ובאו ציו"ן ברנ"ה, אבל קשה ירמי' אמר בבכי יבאו ובתחנונים אובילם הרי ההיפוך מרנה, ונ"ל לפמ"ש בשם שמן המאור הנ"ל א"ש ולק"מ הסתירה ירמי' אמר על זמן שאין ערש"מ ולא זכו יגאלו ע"י בחימה שפוכה בגזירו' מלך קשה כהמן במה"ד אזי בבכי יבאו וכו' אבל ישעי' אמר על זמן שזכו יהי' הגאולה במה"ר ובחסר עולם אזי ברנה יבאו וזה"ש ופדויי ד' דייקא ישובון במה"ר אזי ובאו ציון ברנה וכו':