דברי מהרי"א חלק ב י

עוד יובן נחמו נחמו עמי וכו' ובמד' חטא חטאה ירושלים וכו' חטאו בכפלים ולקתה בכפלים וחזרו ונחמו בכפלים שנאמ' וכו' נ"ל בהקדים המדר' איכה הנ"ל כי ד' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה וכו' ותמוה, ונ"ל עפ"י מאחז"ל ס"פ כסוי הדם במס' חולין ע"פ לא מרובכם וכו' חשק ד' בכם כי אתם המעט וכו' שממעטים א"ע בגדולה לכן חשק ד' בכם וכמ"ש אני אשכון את דכא ובהיפוך תועבת ד' כל גבה לב כי ד' משפיל גאים ומגביה שפלים וכמ"ש שהע"ה בית גאים יסח ד' יציב גבול אלמנה ולכן בשעת כשלונה של ירושלים חטא זה היה בעוכרם שנתגאו בגדולתם כמ"ש בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, ר"ל בגדולה זו עצמה פשעי עד"ה וכסף הרביתי להם וכו' וכתוב ורם לבביך ושכחת וכו' דכל המתגאה כאלו עע"ז, וכן כתי' יען כי גבהו בנות ציון וכו' ולכאו' קשה כיון דחטא זה או"ה גרוע טפי מינן ומוחזקים בו מימי קדם שמתגאים בגדולתם כמאז"ל נתתי גדולה לנמרוד וכו' א"כ אפוא אם זה היה סיבת הגלות והחרבן, למה היה צריה לראש וכו' הרי סופם ליטול מהם גדולתם והפוכי מתרתי ל"ל היה לו להעניש לישראל בעונש אחר ולהנחם בגדולתם, וזה נ"ל כוונתם במ"ד יכול על מגן היו צריה לראש וכו' כיון שהם מתגאים יותר בגדולה שע"ז נענשו ישראל ת"ל על רוב פשעיה, והי' עונש הגוף עליהם גדול מנשוא, והי' לטובתם גם זה בכלל עונשם שיראו בטובת שונאיהם לדאבון נפש לתועלתם לכלות חטא וכו' והנה אז"ל צרת אחרים חצי נחמה ויש א"כ מקום לומר נחמות ישראל יהי' בכפליים על אופן זה, שאו"ה ירדו פלאים וזהו חצי נחמה להם שיראו בשונאיהם, אבל באמת אמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ולכן לא כתי' ולחשך קרא לילה אלקים וכו' ואם הקב"ה מייחד שמו על הנחמה, ע"כ אין הנחמה בפורענות או"ה שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, וזה"ש חטאו בכפליים שנאמ' חטא חטאה וכו' כמ"ש על רוב פשעיה, לכן לקתה בכפליים, שהיו צריה לראש לדאבון נפשם לכלות חטא ולהתום פשע בזה, דלולא כן היה עונשם בגוף גדול מאד, והיינו כפליים בכל חטאתיה שהיו צריה לראש וכו' אע"ג דאינהו גריעי מינן באותן חטאים עצמם וחזרי ונחמו בכפליים דייק', ולא ע"י צרת אחרים שיראו בשונאיהם הוא חצי נחמה, אלא כמ"ש נחמו נחמו עמי יאמר וכו' הרי מייחד שמו על הנחמה, וגם עמי יאמר וכו' כפל הנחמה הוא לעמי עצמם מלבד מה שיראו מפלת שונאיהם וכ"נל, ממרן אאמו"ר הנ' וצוק"ר: בישעי' א' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ובס' כתיב ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה, יל"ד מ"ט ברנה הל"ל בשמחה, גם הל"ל ובאו לציון באות למ"ד השימוש כמ"ש ובא לציון גואל וכו' ונ"ל דארז"ל צדיקים ניזונים בזרוע פי' נוטלים מן הדין בזכותם ולא על צד הרחמים, ונ"ל היינו הצדיקים מעיקרא שלא חטאו כלל, אבל אותן שחטאו יחזרו בתשובה, זהו חסד ורחמים שהקב"ה מקבל תשובה כידוע, וידוע כי הצדיק מעיקרא נקרא בשם ציו"ן המצויין וכן ציון עולה בגימט' יוס"ף הצדיק, וא"כ כעת היום שלשם כתות הם כלל ישראל, צדיקים גמורים, ורשעים גמורים, ובינונים, אבל אז"ל אין ב"ד בא עד שיהיה הדור או כולו זכאי או כולו חייב, ע"י שהקב"ה יעמוד עליהם מלך קשה כהמן ויחזרו בתשובה, א"כ יהיו רק ב' כתות, צדיקים גמורים, ובעלי תשובה, וזה"ש ציו"ן זה הצדיקים מעיקרא המצויינים, במשפט תפדה, כמו שהם נזונין בזרוע, כן יגאלו בזרוע במשפט, שיש להם לתלות במעשיהם, כמ"ש רש"י ר"פ ואתחנן, אבל ושביה דייקא הם הבעלי תשובה, רק בצדקה יגאלו כנ"ל, ובזה נ"ל כוונת הפסוקי' בהושע ב' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט וכו' וארשתיך לי באמונה וידעת את ד', ר"ל וארשתיך לי לעולם, באותו זמן שאחזור ואקדש אותך כנסת ישראל לי לעולם, היינו בזמן גאולה עתידה בב"א שיהי' גאולה עולמית ולא יהי' עוד גלות אחריו,