דברי מהרי"א חלק ב ח

בכ"מ לשון קשה וקריאה בכ"מ הוא לשון חיבה עי' רש"י ר"פ ויקרא וא"כ היינו דאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם כפל נחמה על ב' אופנים הגאולות, ומפרש תו מהו כפל נחמה ומה הבדל בין גאולה לגאולה, לז"א נחמה א' דבר על לב וכו' הוא בדיבור קשה במדה"ד בי"ח ובחימה שפוכה, ונחמה ב' וקראו אליה בקריא' של חיבה ברחמים גדולים, ומפרש על ראשון ראשון וכו' נחמה א' כי מלאה צבאה ר"ל בעתה וממנה כמו כי צבא לאנוש וכו' והיא בדיבור מה"ד ונחמה ב' כי נרצה עונה ר"ל היום אם בקולו תשמעו אחישנה בקריאה של חיבה מאאמו"ר הג' זצוק"ל - עוי"ל בנוסח רצה בברהמ"ז יסדו כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות ר"ל עפמ"ש האלשי"ך לפרש פסוקי איכה שזה האבילות שאנחנו מתאבלים שנה אחר שנה על חורבן ביהמ"ק ואין מתייאשים מן הגאולה, הוא הוא המופת כי עדיין חביבותיה לגבן ועוד ידו נטוי' עלינו ברחמים, כי גזירה על המת שישתכח מן הלב, אבל און מקבלין תנחומין על החי וזה"ש זכור תזכור ותשוח עלי נפשי על אורך הגלות, ועוד לא נושענו, אמנם זאת אשיב אל לבי ט"כ אוחיל וכו' עש"ה וכן כ' הב"ל, ופרשתי בזה כוונת המדרש אל תאיצו לנחמיני שאמר הקב"ה למה"ש שבקשו לנחמו אותן תנחומין ניאוצין הן לפני ר"ל שאם אקבל תנחומין זה הוראה שאין להם תנחומים ואפס תקוה, וזה"ש המקונן כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ר"ל זה שהקב"ה רחק התנחומין מה שנוגע מצדי ממני הוא הוא משיב נפשי, שהעדר התנחומים הוא הוא התנחומים, כמ"ש על וימאן להתנחם, וא"כ א"א לנו לקבל תנחומים משום נביא או מלאך, כי קבלת התנחומים הוא הוראה על העדר הנחמה אבל מהקב"ה בעצמו שמנחם אותנו נקבלו, ולא מזולתו לז"א כי אתה הו' בעל הישועות לכן אתה הוא לבדך בעל הנחמות, וא"כ ה"פ נחמו נחמו ר"ל אתם נחמו איש את רעהו בזה כי נחמו עמי ואמר אלקיכם ר"ל בזה שלא תקבלו תנחומים כ"א רק מאלקיכם בעל הישועו' ונחמות, הוא נחמתכם עכ"ל ממרן אאמ"ו הג' זצוק"ל – עוד נ"ל בהקדים המדרש איכה היו צריה לראש וכו' ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ותמוה מאי יכול מהי"ת ח"ו לומר כן ונ"ל לפרש עפמ"ש הגאון מהר"י בס' לוחות העדות על מחז"ל מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה מבעי' לי' ואמרו כי חשב כי ד' אמר הנני מקים עליך רעה מביתך חשיב עבד או ממזר דל"ל רחמנות וכאשר ראה כי הוא אבשלום בנו אמר סתם בן חס על אב ולכך שר לד' וז"ל הגאון והדבר צ"ב דתמו' כי הלא ראה כי בנו קם עליו להרג' ורדף אחריו עד חרמה, אדרבה עבד וממזר ח"ו שיהי' ישראל גרירי אחריהם להקים להם מלך שלא מקרב אחיהם אבל אחרי אבשלום גרירי רובא ויגנוב אבשלום את לב ישראל ונ"ל כי פורעניות שבאים על אדם הם בשני סוגים סוג א' כי אדם עלול מפאת מזגו וענין תולדתו כפי משטרי כוכבי הזמן וכטבע פגעי הזמן לפגעים ומקרים רעים רבים, כמעט לא ימלט אדם ממנה מערכת שממו עולים ויורדים רק הקב"ה הו' משגיח לשנות המערכה וטבע הזמן, וגבוה על גבוה שומר ורגלי חסידיו ישמור, וכאשר יחטא האדם, ד' מסלק שמירתו שהוא חוץ לטבע וממש דרך ניסא רק עזבוהו לטבע המקרי' העולם, אם לשבט ואם לרצות ואז יפגעו באדם מקרים רעים מצד הטבע ונאמר בזה מאת ד' לא תצא הרעות וגם אם תלכו עמו בקרי אף אני אלך בקרי, אמנם סוג השני דהקב"ה בכוונה מיוסרו ופוקד בשבט פשעו ובנגעים עונו, אף שמזגו ומזלו והזמן אין גורם לכך, רק בכוונת מכוון, וע"ז נאמר את אשר יאהב ד' יוכיח והנה סוג שני ודאי הוא לכפרת עון למאד וכאמרם שממרקים כל עונות של אדם כברית מלח ולהתם פשע וחטאה הם אבל סוג הראשון אינם כ"כ לכפרה כי מקרי זמן פגעו בו ומקרה הוא לההולכים תחת השמש, ואין ד' אחראי לשנות בו סדרי בראשית וטבע יצירה וזהו