דברי מהרי"א חלק ב פח

וכו' וישמן ישורון ויבעט וכו' ויאמר אסתיר' פני' וכו' כי דור תהפוכות המה, ר"ל כי כונתו בהשפעת טובה במוקדם, להטיב אחריתם, והמה מהפכים כונתי, ומבעטים ע"י השפעתו הטובה ההוא עליהם, ונמצ' העושר לרעתם, וא"כ ודאי הקב"ה הוא הנותן לאדם טובה וברכה בקנין ממש, למען יהי' בטוב, אבל המקבל הטובה, מהפך לפעמים ברכה זו לקללה לו, ונמצא אצלו הקנין הוא סיב' העדרו, וזה"ש ראה אנכי נותן קנין ולא העדר ואם הקנין הו' סיבת ההעדר, אינו מתייחס לי, כי כונתו לטובה הי', ולפניהם דייקא מבחירתכם הוא ברכה וקללה, מהפכים הקנין להעדר וקללה כנ"ל, ומפרש תו יותר דבריו את הברכה אנכי נותן לטובה אשר תשמעו וכו' וזהו שפי' רש"י ע"מ שתשמעו וברכה זו עצמה אתם מהפכים לקללה אם לא תשמעו, והיינו דק"ל להמד' בקרא דירמי' כל הני קושי' דלעיל, אבל בקרא דתורה א"ש דלא אמר הנני נותן וכו' את המות דמאתו לא תצא הרעות וגם אין נתינה בהעדר אבל אמר ד' הנני נותן לפניכם ברכה והוא דרך החיים ע"מ אשר תשמעו עי"ז וברכה זו עצמו הוא דרך המות דרך דייקא אם לא תשמעו וישמן ויבעט וכו' תהפכו הקנין להעדר הברכה לקללה, וזה"ש המד' ראה אנכי זה"ש וכו' כנ"ל – ובמדר' ז"ל רבנן אמרו אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אנא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מניין ממה שקרינו בענין ראה אנכי נותן לפניכם וכו' עכ"ל ותמי' איך ס"ד דברכה הי' לרעה, ואיך מסיק בהיפך, דגם הקללה אינה לרעה, ומהיכן נפ"ל מהאי קר' דהכא, ויובן דהעקידה חקר על שכר המצות שהוא נצחיי, משא"כ העונש על העבירות שהוא בגבול, וממנ"פ יקש' אם ראוי לשלם לפי העובד זה האדם שהוא בעל תכלית, גם השכר ראוי לשלם בגבול ותכליתו ואם ראוי הוא לשלם לפי הנעבד הו' הקב"ה שהוא נצחיי ובלתי בעל תכלית, גם העונש ראוי לשלם כך, ונ"ל להיות מחוק הטוב האמיתיי להטיב מטובו, ולתכלית זה ברא ד' את האדם, לכן רוצה די בתשובתן של רשעים לבלתי ידח ממנו נדח, אלא ישוב ויקבל טובה מטוב, וזה מהנמנע אם יהי' העונש נצחיי כפי הראוי לענוש לפי הנעבד הקב"ה, אמנם כן יש מקום מורא כיון דהעונש הו' לפי העובד בטל תכלית, גם השכר לא יגדל הטובה כ"כ, כמאמ' הכתו' גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, אבל כמה טובה כפולה מכופלת למקום עלינו, שהוא משלם השכר נצחיי כערכו, לטוב לנו כל הימים וז"כ אאע"ה אחר מלחמת כ' מלכים שכבשם בדרך נס ירא לנפשו שמא כבר קיבל שכרו משלם על מצותיו אשר עשה, כי חשב בדעתו כיון שהעונש אינו נצחיי, גם השכר כמוהו לפי העובד ישולם, ובערך זה באמת כבר קיבל אאע"ה שכרו בכל הנסים שנעשו לו, וא"ל הקב"ה אל תירא אברם, כי אנכי דייקא מגן לך, השכר אני משלם לך בערכי שאני נצחיי, כך שכרך הרבה מאד, ובזה פרשתי הפ' בישעי' ח' וחכיתי לד' המסתו' פניו הוא העונש מבית יעקב, מענישם לפי ערכם בקץ וגבול, אבל וקויתי לו, ר"ל התקוה טובה, תשלים שכר, הוא משלם לפי ערכו הנצחיי, וא"כ העונש הוא רק למען יכיר האדם וידע, כי חטאו גרם לו כך, וישוב ממעשיו, וראי' לזה כי אם הי' העונש דרך נקמה, כבר אמר איוב הכימי אנוש ימיך וכו' הלא צבא לאנוש וכו' ופי' הפ"ד דר"ל כי האדם שאין יודע את עתו, ברצותו לנקום בחבירו, מוכרח הוא מיד לנקום, כי אם לא עכשיו אימתי, אבל הקב"ה חי וקיים לעד, א"צ לנקום מיד בעוה"ז, א"ו כי אין הקב"ה מעניש את האדם דרך נקמה, שהרי אסר לנו בתורה הנקמה, אבל העונש הוא סיבה לעשות תשובה, ובהכרח הוא לענוש בעוה"ז, כי היום לעשות ולא למחר לעשותם, ועוד ראי' לזה כיון שמצינו שהקב"ה, מתרה ואומר להביא פורעניות על עושי רשעה, וכתיב מפי עליון לא תצא הרעות ואין הקב"ה מייחד שמו על הפורעניות, כמ"ש תוס' ריש תענית