דברי מהרי"א חלק ב פו

ונחרבו משום ע"ז וכמ"ש ואם שעסקו בתורה אבל לשמה דייקא כאילו עשה א"ע ונראה לו זה שאמר משה ואתם הדבקים בד' אלקיכם והראי' חיים כולכם היום ועל ידי מה על ידי עסק התורה לשמה לזה אמר ראה למדתי אתכם וכו' דייקא כאשר ציוני ד' אלקינו דייקא ורצה לומר לשמה כמו אנו וא"כ יובן עוד כיון שלא ברכו בתורה תחילה אם כן עסקו בה שלא לשמה וכה"ג ל"ה כאילו עשה א"ט ארך ומים בימינה כתיב ובאו לידי טעות על ידי זה ונחרבו משום ע"ז וסרתם ועבדתם וכו' וזה היה גם כן סיבה שהיו מלעיבים במלאכי אלקים ועברו על את ד' אלקיך תירא עיין מש"ל בזה: כל המקום אשר תדרוך וכו' מן הנהר וכו' לא יתיצב איש וכו' ע"פ כל הארץ וכו' נראה לי דרש"י פירש לא יתיצב איש אין לי אלא איש אומה ומשפחה ואשה בכשפים מניין ת"ל לא יתיצב וכו' וידוע כי במים און יכולים לפעול דבר בכשפים כי המים מקום טהרה וכל שבים הוא טהור ועיין ב"פ ה"ג מ"ו אליה' ווילנא סוף מס' כלים וה"ט שאליה' הנביא שחשש שלא יאמרו עלי' נביא הבעל כשפים הוא עושה יצק מים הרבה על מקום הקרבן אבל כל שבארץ הן טמאים שם פועלים כשפים לזה אמר כאן כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו דהיינו ביבשה כל המקום כל דייקא לכם יהיה שלכם ולא לאחרים שליטה בכם כמו מן הנהר וכו' ועד הים יהי' גבולכם מקום טהרה במים שאין יכולים לפעול שם בכישוף כמו כן תנצלו גם ביבשה והנה במס' חולין דף ז' איתא ההיא איתתא דהוא קא מהדרי למשקל עפרא מתותיא כרעי' דר' חנינא א"ל שקולו לא מסתיע מלתך אין עוד מלבדו כתיב ופ' והא אר"י למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותיא ע"כ וקשה הרי אז"ל בני חיי וכו' לא בזכותא תליא אלא במזל וכשפים הרי מכחישים פמליא של מעלה ר"ל כח המזלות וצבא השמים כי אין עוד מלבדו דייקא כתיב אמנם יובן לע"ד עד"ה המקום אשר אתה עומד עלי' אדמת קדש הוא נ"ל הכוונה כי גם חומר הארץ הדומם הגרוע שביסודות היינו מצד עצמו אבל אם נעשה מרכבה וכלי תשמיש לקדושה נתעלה וקונם רוחניות קדושה גם הוא ונזדכך יותר משאר הארץ כולו וכמו שהאדם נתעלה בהשראה שכינה עלי' להיותו מרכבה וכלי תשמיש לקדוש גם הוא קדוש וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך כמו כן קרקע עולם שהיה מרכבה לאדם השלם זכתה בעצמה ונדבק בה קדושה ולזה אמר הכתוב את מקדשי תיראו ודחז"ל ממי שמשרה שכינתו במקדש ונראה לי מדאפקי' קרא בלשון מקדשי תיראו אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמקום המקדש עצמו מצוה לחבבו עד"ה כי רצו עבדיך את אבניה וכו' וזה"ש יעקב אבינו ע"ה מה נורא המקום הזה דייקא ושפט מזה אין זה כי אם בית אלקים ולזה אמר המקום אשר אתה עומד עליו דייקא ונעשה מרכבה לך עי"ז אדמת קודש הוא אדם הוא מלשון אדמה לעליון לזה אמר אדמת קודש הוא נדמה לך בקדושה וא"כ פשיטא מלתא דאף דכל שבארץ טמאים ושם תרמוש כל חיתו יער כשפים וכל מיני טומאה מ"מ אותו מקום ביבשה שצדיק עומד עליו אדמת קודש הוא אין טומאה וכשוף יכול לעמוד שם ולפעול דבר כי נעשה היבשה טהור כמו מים ואם כן כיון דלא יכלה ההיא אתתא לעשות כשפים אלא על ידי עפרא מתותו' כרעי דר' חנינא משני ג"מ שפיר שאני ר' חנינא דנפיש זכותא ונעשה המקום אשר עמד עליו קדש לכן א"ל שקולו לא מסייע מלתך אלא לרוב צדקתו דר"ח דנפיש זכותיא לא החזיק את עצמו לצדיק לתלות הדבר בזה שהאדמה שתחת רגליו אדמת קודש הוא אלא תלה הצלתו במקור הקדושה ואמר אין עוד מלבדו כתיב וא"כ מצינו מורא מקדש ממש כי המקום עצמו קונה רוחניות וחיות על ידי השראת