דברי מהרי"א חלק ב פג

יתום וכו' ולא מתגאה – ויובן יותר דהגמ' הק' סתיר' כתיב אשר לא ישא פנים וכו' וכתי' ישא ד' פניו אליך ובמד' תהלים הביאו במד' שמואל פ"ד דאבות ז"ל אמר דוד רבס"ט כתבת בתורתך לא יקח שוחד ואתה נוטל שוחד מן הרשעים בעוה"ז תשובה ומעש"ט וכו' ע"ש ועוד ק"ל יתום ואלמנה וגר מ"ש הני דנקט טפי ועוד קיל הל"ל לא נושא פנים ולא לוקח שוחד בלשון הווה לכך נ"ל דביתום ואלמנה לפי שדעתן מצוי' והם נמוכים ושפילים עושה משפט בתורת חנינה ע"ד אם יצעק אלי ושמעתי וכו' אף שאינו מה"ד כמ"ש תוס' בר"ה ד' י"ז בגליון וזהו נשיאות פנים ואהבתו לגר הוא כמו לקחת שוחד לא יזכור לו כל רשעותיו אשר הרע מקודם וא"כ ה"פ תדע שלא תתגאה ולא תקשו טרפך כי ד"א הוא אה"א ואה"א וכו' והנורא אשר מצד גדולתו ורוממותו יתעלה ראוי שלא ישא פנים ולא יקח שוחד ועכ"ז עושה משפט יתום ואלמנה הרי נושא להם פנים ואוהב גר וכו' במה שציווה אתכם עלי ואהבתם את הגר לתת לו לחם וכו' הרי לוקח שוחד וא"כ תוכלו ללמוד ק"ו ב"ב של קיו – עוד נ"ל עפמ"ש הר"מ בפי' משנה פ"ד דאבות ברוך הו' שאין לפניו וכו' לא מקח שוחד דר"ל אין מצוה מכבה עבירה והר"י בן שושן תמ' עלי' מתשובה דמכפר עונותיו בזכותו ותירצתי עפמ"ש הפ"ד בכוונת המד' אשר באת וכו' דגבי רות כי גר שבא לחסות איכא שכר מן הדין ושוחד כזה שרי ליקח וגם תשובה חרטה ועזיב' החטא הוא מסור ללב ורחמנא לבא בעי' ליכ' למימר ע"ז מי הקדימני וכו' ה"ל כגר שנתגייר עש"ה, וזה"ש ומלתם את ערלת לבבכם לעשות תשובה ולא תאמר דל"מ תשובה לפי שאין הקב"ה לוקח שוחד לז"א שוחד ע"י תשובה שאני כי ד"א הו' אה"א וכו' ולא יקח שוחד אם שזהו אמת מ"מ הרי עושה משפט וכו' ואוהב גר וכו' וה"נ בעל תשובה דומי' דגר ולוקח שוחד זה: שוב אמר את ד"א תירא וכו' נ"ל עפמ"ש העקידה בפ' כי עמך הסליח' למען תורא וכו' כי עבד שנטרד מרבו פוסק יראתו ממנו כמו כן אם יענש ד' ית' עונש הראוי לאדם על עבירה א' ראוי לעונש עד אין סוף ואם יעשה כן שוב לא יירא אך ע"י הסליחה יירא וזה"ש כי עמך הסליחה למען תורא שבהעדר הסליחה הי' נפסק הירא' בעובר עביר' א' ע"ש א"כ ה"פ הכ' ומלתם ערלת לבבכם וכו' כ"א ד"א לא יקח שוחד ושמא תאמר לא יועיל תשובה לז"א את ד"א תירא וא"כ בהכרח לקבל תשובה כי עמך הסליחה למען תורא – והנה ידוע מאחז"ל שמעון העמסוני סי' דורש כל אתין שבתור' כיון שהגיע לאת ד"א תירא פי' עד שבא ר"ע ולומד את לרבות ת"ח וכבר הוקש' לרמ"ה בת' שבסוף תשו' רשב"א ח"ב ובת' מהר"ל מ"ט לא פי' מקודם גבי ואהבת את ד"א בפ' ואתחנן וכו' ונ"ל לתרץ עפ"י קו' מהר"י אלבו ע"מ שייחס הש"י אל עצמו האהבה ממנו על ברואיו הנאהבים לו כאמרו ד' אוהב צדיקים והנה אחר שאהבה האמיתות אינה אלא בדומה לדומה האהבה מהבורא ית' לנבראיו מא תמצא כי אין לך בלתי דומה יותר מכמו הבורא לנברא עכ"ל ועי' באלשיך פ' זו ונ"ל לתרץ עפמ"ש הגאון ר' סעדי' בס' האמונות מ"ב פ"ח וז"ל האיכות והם המקרים ולא יתכן שיקרהו מקרה כי הו' בורא המקרים כולם וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או שונא דבר הענין בזה שכל אשר צוני בו קראו אהוב אצלו אשר חויבנו לאהוב אותו כאמרו כי ד' אוהב משפט צדיק ד' צדקות אהב תהלים ל"ז י"א והדומה לזה ע"ש וא"כ נ"ל דה"פ ד' אוהב צדיקים ר"ל מעשינו שאנחנו אוהבים הצדיקים פועל זה אהוב אצל ד' ית' והנה מתנאי האהבה הוא לקרב ולאהוב את הדבר שהנאהב מקרבו ואוהב אותו וכן לשנוא את שהנאהב מרחקו ושונא אותו וכמש"ה כי משנאיך ד' אשנא וא"כ גבי ואהבת את ד"א הפ' לרבות לאהוב כל הדברים שתדע שהם אהובים אצל ד"א כגון צדיקים ות"ח וכן כל הצווים שצום בהם ע"כ אהובים אצלו ותעשם ג"כ