דברי מהרי"א חלק ב פ

לבבכם אוטם לבבכם וכיסויו וקשה עורף פי' כי מי שיש לו בעורף גיד של ברזל שא"א להפוך ערפו וכבר אמר החכם תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה ודחז"ל טובם מרדה אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות ודרז"ל בכל לבבכם בשני יצרך ויצה"ר נקרא ערל וילפי' לי' מהכא דמשה קראי כך וז"ש ומלתם ערלת לבבכם מרדה בלבו של אדם וממילא וערפיכם לא תקשו עוד: ועתה ישראל וכו' ונראה לפרש מאמר אחר במסכת ברכות דף ל"ג בפירוש נכון אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כי אם ליראה וגו' אטו יראה מילתא זוטרתי הוא והאמר ר' חנינא משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ע"כ וכל גדולי המחברים ראו כן תמהו על המאמר הזה וכי זו הדרך שאדם שיש לו עישר רב הון עתיק עד שעשרת אלפים זהובים נחשבים בעיניו לכלום יאמר לחבירו העני הלויני עשרת אלפים זהובים כי במה נחשב הוא? וכן לגבי משה אם אצלו הי' מילתא זוטרתי אבל גבי ישראל הי' נחשב לדבר גדול? ולפרש דברי חז"ל נקדים לבאר איזה מאמרי הש"ס ואח"כ נבין לנכון המאמר הזה איתא במס' שבת פ' רע"ק אמר ר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה ב"ק ואמר להם מי גלה לבניי רז זה שמה"ש משתמשין דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא והדר לשמוע ולהבין כוונת המאמר נקדים מ"ש המפרש פ"ב מהלכות יסודי התורה וז"ל ומצאנו בתורה שני כתובים הא' מורה שהיראה מביאה לידי עשיית כל המצוות שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראם והאחר מורה שלא נצטווינו בכל המצוות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצוונו ד' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ד' אלקינו וההכרע ביניהם שהיראה יש לה ג' קצוות הקצ' הראשון הוא תחלתה והיא קודמת לכל המצות שהיראה מן המלך לא יעבור על דבריו ועל זה אמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת והחלק השני הוא סוף היראה והיא היראה האמיתי ולא יגיע אדם לה אלא אחר עשיית כל המצות. והשגת הבורא בידיעת דרכיו ועל זה נאמר ויצוינו ד' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ד' וכשיגיע לזו המעלה יעתק ממנה למעלת אהבה שאהבה לעולם לא תהי' אלא לאחר היראה והיראה יש לה תועלת גדולה במצוות ל"ת והאהבה יש לה תועלת גדול במ"ע עכ"ד – וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המ' למסכת' אבות ואמרו חכמים עבוד מאהבה ועבוד מיראה ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שציוהו לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהזה מעשותו כי ליראם מבוא גדול במצות ל"ת וכ"ש במצות השמעיות עי' דבריו ועתה נבא על כוונת אבותינו בהקדימם נעשה לנשמע שיש עליהם טענת המין קדמיתו פימיכו לאודינכו אמנם אם הך נשמע ה' המשמעות שמיעת האוזן אז הי' ראוי להם להקדים השמיע. לעשיה כי איך אפשר לעשות רצון המצוה אם לא שמע תחילה מה שמצווהו אבל כוונתם הי' באמרם נעשה ונשמע שרצונם לקיים ולשמור כל תרי"ג מצות ועל מצות עשה אמרו נעשה ועל הל"ת אמרו ונשמט שהיא שמיעת הלב בשב ואל תעשה במה שיצווה שלא לעשות אמנם לפי מה שהקדמנו שהיראה הוא השער לאהבה וכמו שאמר מ"ר ע"ה מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה את ד"א והוא המביאו ללכת בכל דרכיו וע"י עשיית המצות זוכה לאהבת ה' וכמו שאמר ולאהבה אותו וא"כ היה להם להקדים נשמע שרומז למצות ל"ת קודם נעשה שהם מצות עשה כיון שהיראה הוא מבוא גדול למצות ל"ת ואהבה למ"ע והי' להם להקדים היראה שהיא קודמת לאהבה, אמנם אבותינו