דברי מהרי"א חלק ב עט

ע"ז אמר הן לד"א השמים וכו' וא"כ מה צדקת מה תתן לו רק באבותיך חשק וכו' וא"כ שלטובתכם הוא שואל מכם מהראוי הוא ומלתם וכו' וכה"ג פי' הספורנו שוב מצאתי גם ברמב"ן עש"ה – עונ"ל דלק"מ קו' הנ"ל דעוד תמוה מאי ליראה את ד"א הרי התחיל מה ד"א שואל מעמך וכו' והל"ל ליראה אותו כמ"ש מיד אחז"ל ולאהבה אותו ונ"ל אז"ל אין ועתה אלא תשובה וילפי' מהכ' ותמוה הרי אילו שאמר להם מ"ר כן באי הארץ היו בלא חטא ותשובה מאן דכר שמי' ודלמא על תחילת צדקת האדם קאמר ונ"ל דארז"ל הלואי איתי עזבו ותורתי שמרו וכו' ותמו' ונ"ל פשוט אית' בפסחים דע"ה הוא שונא לת"ח וא"כ הרי אז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז ותמו' התם אמרו משום דתורתו לא שמרו וכו' וקרא צווח דה"ט על עזבם תורתי ועוד הרי כתיב שנאו בשער מוכיח ויהי' מלעיבים במלאכי אלקי' וכו' ומעשה דזכרי' יוכיח מה עלתה לו על התוכחה לכן נ"ל זב"ז תליא אילו היו עוסקים בתורה ממילא לא ימלט שהי' נכנס באזניהם שמץ מה מדברי הנביאים המוכיחים אותם אבל ע"י ותורתי לא שמרו וע"ה היא שונא לת"ח שנאו בשער מוכיח והיו מלעיבים ובטלה התוכחה ונחרב ע"י זה מ' שלא הוכיחו זא"ז אבל הסיבה הי' לזה על עזבם את תורתי והלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו המאור שבה ר"ל המוכיח הי' מחזירכם למוטב כי הת"ח המה נקראים מאורות הגדולים ע"ש השמש שהם פועלים פעולת השמש בתוכחתם ע"ד שפי' הב"ל מרגליות טובה הי' תלוי בצאוורו של אאע"ה ואח"כ תלאה בגלגל חמה עש"ה וזה נ"ל פי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכו' כי העובד מיראה אינו מוכיח דמה איכפת לו באחרים אבל העובד מאהבה כל מגמתו להחזיר אחרים רבים למוטב ומוכיח אותם וז"ש ואוהביו דייקא כצאת השמש וכו' פועלים הם פעולת השמש להחזיר הב"א לעבודת ד' וזה"ש דוד שהי' עושה ג"כ מאהבה אלמדה פושטים דרכיך ועי"ז וחטאים אליך ישובו וי"ל כיון דתשובה מאהבה זדונות נעשם זכיות לז"א אלמדה וכו' והוא מאהבה ועי"ז וחטאים דייק' דהל"ל וחוטאים דומי' דפושעים אבל ר"ל החטאים שלי אליך ישובו ויעשו זכיות ע"ד שפי' בס' הפלאה זכה נעשה לו סם חיים הס"ם ג"כ נעשה חיים ואית' את ד"א תירא לרבות ת"ח וה"ט כי הם המוכיחים המאורות הגדולים כצאת השמש ומחזירים למוטב וא"כ אם אמנם יראת די דבר גדול הוא אבל יראת הת"ח מלתא זוטרי הי' טפי וגם משה שלא הי' ת"ח גדול ממנו כי הו' הי' רבן אצלו ירא' ד' הי' מלת' זוטר' וכיון דרק מיראה מרבינן הת"ח אבל מואהבת את ד"א לא מרבי' ת"ח לז"א משה ועתה ישראל מה ד"א וכו' כ"א ליראה את ד"א דייקא ליראה אותו ודאי לאו מלת' זוטר' הי' אצליכם אבל הריבוי מאת ד"א תירא יראת ת"ח מבי' לידי יראת ד' ולז"א אח"כ ולאהבה אותו דייקא ולא מרבי' ת"ח ולז"א אין ועתה אלא תשובה מהכא כיון דכל עיקר יראת הו' רק יסוד התשובה להחזיר למוטב ולא ישנאו שער מוכיח וז"ש ועתה ישראל למדת התשובה מה ד"א שואל מעמך כ"א וכו' יר' ו' זוטר' ליראה את ד"א לרבות ת"ח והם יורוך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו דייקי וכנ"ל וא"ש נמי דל"א ללכת בוי"ו העיטוף כמובן והכוונה על מאמר ד' הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו ור"ל על אותו עזבו הו' להם תי' יראת ד' לאו מלת' זוטר' היא אבל יראת ת"ח ל"ל הכי וזה הו' בא ע"י עסקי התורה וז"ש ד"א שואל מעמך כמאמ' הלואי אותי וכו' – ועי' מש"ל וגם ר"פ ראה: בפ' היראה ועתה ישראל וכו' ומלתם את ערלת לבבכם וטרפכם לת"ע פירש"י אוטם לבבכם וכיסיו נ"ל כוונתו כפשוטו עד"ה השמן לב העם הזה וכו' פן בלבבו יבין וכו' והכוונה כי באמת יש טרפש הלב הוא טור כסוי שהלב נחבא בו ואם הוא שמן הרבה אדוק בו הרבה וזה מכביד לבו להבין לז"א ומלתם ערלת