דברי מהרי"א חלק ב עו

מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ולאהבה וכו' יובן דהנה יראה קודם לחכמה תחילה סור מרע ואח"כ עשה טוב וזה"ש הפ' קוה אל ד' ע"ד שכתב רמ"א ריש א"ח בשם המורה והוא והוא היראה בחושבו תמיד ד' לנגד עיניו ועי"ז חזק ויאמץ לבך אחר כך וקוה אל ד' מאהבה ובהקדמות התיקונים מביא ראי' לזה מנקודות שם הוי' ב"ה שיבא קודם ק"מץ וכן זה שמי הרומז ליראה שס"ה ל"ת עם י"ה קודם לזה זכרי הרומז לאהבה רמ"ח עשה ע"ש וזה"ש מה ד' אלקיך ר"ל כמו שהוא י"ת נכתב כך שואל מעמך והוא זה כי אם ליראה וכו' תחילה ואת והב בסופה אחר כך לאהבה וכו' ולא בהיפוך ולכן נגלה הקב"ה למשה באש תחילה לרמז על שהי' הוא שכר היראה ותראינה המילדות וכו' ויעש להם וכו' כי ירא מהביט עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל: בפסחים די כ"ב איתא דרש ר"ש העמסוני וכו' כיון שהגיע לא"ד תירא פירש עד שבא ר"ע וכו' ותמ' מהרש"א מ"ט לא פירש מקודם בהגיע לואהבת את ד' אלקיך ושאילת ראשונים הוא בתשובת הרמ"ה בסוף ח"ב משו"ת הרשב"א ובתשובת מהרי"ל סי' א' ונ"ל דיש להבין דמצות מורא כתיב גם באב ואם איש ואמו ואביו תיראו אבל מצות אהבה לא כתיב בהו אלא ואהבת את ד' אלקיך וכו' ומצות כיבוד נהפוך הוא באו"א כתיב כבד את אביך וכו' ולא כתיב בהו [אלא ואהבת] מצות פרטית לכבד ד' ונ"ל דכיבוד בהכרח הוא בכלל אהבת שהאוהב הוא מכבד והמכבד הוא האוהב לכן אהבת הקב"ה הוא עיקר המצוה והוא המסבב לכיבוד וגבי אב ואם עיקר המצוה הוא הכיבוד והוא המסבב האהבה וגם הרי דרשו חז"ל ואהבת וכו' ובכל מאדך בכל ממונך והיינו כיבוד כמ"ש כבד את ד' מהונך והנה ז"ל בעל ספר החינוך מצוה תי"ח לשון הספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אהב אדם המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבכם שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כלומר שעם ההתבוננת בתורה תתיישב האהבה בלב האדם בהכרח ואז"ל שזאת האהבה תחייב האדם לעורר ב"א באהבתו לעבדו כמו שמצינו באברהם דיני המצוה שראוי לו לאדם שישום כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השי"ת הערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ית' עש"ה בטוב טעמו ונעימי נאומיו יוצא מכל דבריו כי שני סוגי אהבה הכי יש אוהב כאברהם שמקרב הבריות לאהבת ד' ית' ולזה בהכרח לאהוב גם עושר וכבוד דהיינו בכוונה לאהבת ד' שיהיו דבריו נשמעים לקרב שאר הבריות ג"כ לאהבת ד' א"כ ואהבת את ד' אלקיך וכו' לרבות סוג אהבת השנית גם אהבת גשמיים וקנוונים בשביל אהבת ד' וזהו נ"ל כוונת חז"ל ביומא דף פ"ו תני' ואהבת את ד"א שיהי' שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פ' שלמד תורה אשרי אביו וכו' אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פ' שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכו' הייני כמ"ש דמרביו דאת נפ"ל הא ואהבת את ד"א שתסבב לאחרים לאהוב ד' ואז"ל מה הבריות אומרות וכו' ע"כ היינו המון ע"ה דאילו ת"ח בלא"ה הם יודעים כחה של תורה ואוהבים ד' אבל אמר שיהי' שם שמים מתאהב על ידך אצל ע"ה המון העם וגם כיון שדבור ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות הרי היא אוהב את המקום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה א"כ את לרבות תורתו משמע לאהוב הבריות לשם ד' כדי שגם אחרים יאהבו את ד' על ידך כנ"ל ועי' בספר ראשית חכמה שטר אהבה ע"ז הזוהר כולה אהבה אתקריא ובגין אהבה קיימא כולא וכו' אלקיך וכו' וע"ד מאן דרחים למלכא הא אתקשר