דברי מהרי"א חלק ב עה

ויתן ד' אלו וכו' ונראה לפרש כשנדייק הכתובים בפ' עקב בשנויים הבאים מלוחות הראשונות ללוחות האחרונות דבלוחות הראשונות כתיב ויתן ד' אלו את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ד' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ובלוחות אחרונות כתיב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ד' אליכם מתוך האש ביום הקהל ויתנם ד' אלי והנראה בזה כי בהלוחות שהי' מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים בעשרת הדברים הי' נכלל כל התורה כל גלוייו וצפוניו וראיתי באור החיים פ' יתרו על הכתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וז"ל עוד אמרו לאמר יכוון אומרם ז"ל שכל התורה כולה רומזה בו' הדברות והוא אמרו לאמר פי' דברים אלו יש בהם אמרות אחרים כלולות וראיתי לתת טעם בהשמע ד' לישראל ב' דברות אלו אנכי ולא יה' לך כי הם ב' שרשים לב' כללות המצות מצות עשה ומצות ל"ת אנכי היא עיקר ושורש כל מצות עשה לא יה' לך היא עיקר ושורש כל מצות ל"ת לזה נטע ד' בהם מפי אל עליון שרשי ב' עיקרי המצות שבזה לא תימוט תורה מפי זרעינו לעולם ועד עכ"ד ובזה יובנו שינוי הכתובים מלוחות הראשונים ללוחות האחרונים שביום הקהל שפסקה זוהמתם והשיגו כל התורה כולה מתוך ה"י דברות וע"כ כתיב ועליהם ככל הדברים וגו' אבל בלוחות האחרונות שחזרה זוהמתם ע"י מעשה העגל השמיענו הכתוב איך נתמעטה השגתם ונפלו ממדרגתם ואמר ויכתב על הלוחות כמכתב הראשון כלומר שלא הי' שם שום מגרעת וחסרון מצד קדושות המכתב וכמו שהי' כלול ורמוז כל התורה כולה בלוחות הראשונים כך הי' כלול במכתב האחרון ואעפ"כ אין מובן לכם כי אם עשרת הדברים אשר דיבר ד' וגו' ואמר הסבה לזו ויתנם ה' אלי כלומר כוונת הכתיבה אלי לבד ניתנה וכן איתא במדרש אלי ניתנה ולא לכם [א"ה עכ"ל א"ז הגאון ר' עזרא צורף זצוק"ל–]: ואתפלל וכו' אשר פדית וכו' בי"ח וכו' בכחך הגדול וכו' וכ' אאמו"ר הג' זצ"ל עפ"ש העקרים ג' מיני תקוה החסד והבטחון והכבוד וז"ש ד"א אל תשחת וכו' אשר פדות בגדלך זו מדת טובך החסד כמ"ש רש"י כו' ואתחנן וא"ת השתא אינם כדאים לחסד לז"א אשר הוצאת וכו' ביד חזקה לכבוש בחזקה למה"ד לפי שהיו גוי מקרב גוי ואם כן תקות החסד איכ' ועוד זכור לאברהם וכו' שהבטחתם ואיכ' תקות הבטחון ועוד פן יאמרו וכו' מבלי יכולת ד' וכו' ואיכ' תקות הכבוד ואמר לאברהם ליצחק וליעקב הזכיר למ"ד בכל אחד מהם לפי שכל אחד כדאי לעצמו והזכיר כולם לפי שחטאו בג', במחשבה, שאיוו לאלוהות הרבה ובדיבור ומעשה לז"א אל קשי וכו' רשעו ואל חטאתו ג' אבות יכפרו על ג' אלו עכד"ק: הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם וכו' כ' רש"י זו אחד מי' ק"ו והק' מרש"א מעובד' דר"ז כשמת הדרי בתיובת' הברוונו מ' דל"ל מגין וכו' ע"ש ונ"ל דרש"י פירש לך רד כי שחת וכו' כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם עכשיו שחטאו לך רד מגדולתך א"כ ממנ"פ שאל מהם אם החזיקו אותו למגין עליהם איך חטאו בע"ז יר' בעגל הא עי"ז יסתלק הגנתם וירד מגדולתו אע"כ שלא היו מחזיקים אותו למגין ואף שבאמת הגין והתפלל ועומד בפרץ עליהם כ"פ ומכ"ש אחר שלא יחזיקוהו למגן למפרע כדי להרהר אז בתשובה וז"ש הן בעודני חי עמכם ר"ל שחיותי וקדושתי וגדולתי הוא עמכם דייקא יר' כלום נתתי גדולם אלא בשבילכם ואני חי עמכם ומכל מקום ממרים הייתם עם ד' בחטא ע"ז העגל והייתם אומרים שיש שותף עם ד' כמו שכתיב אלמלא וי"ו שבהעלוך וכו' אה כן ע"כ לא החזקתם אותי למגין, ואם בחיי כן שהרבה פעמים באמת הגנתי בזכותי עכ"פ ואף כי אחרי וכו' וא"ש ודוק: