דברי מהרי"א חלק ב עב

אם כן אברכם א"ל אינם צריכים לברכתך כי ברוך היא ותמוה ונ"ל שכונתו הי' א"כ אברכם שע"י ברכתו יגרום קללה כדי שלא יאמרו ברכתו גרמה ע"ז השיב הקב"ה דבישראל לא שייך כן כי ברוך היא כבר ממנו ולא תוכל להזיק אותם בברכתך – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: ואכלת את כל העמים וכו' ולא תעבוד את אלהיהם וכו' ותמוה, ונ"ל עפמ"ש מנחם הבבלי בס' טעמי מצות וז"ל ל"ת רל"ט שלא לכרות ברית לז' עממים שנאמ' וכו' טעם מצוה זו לפי שכרתנו ברית ליוצר כל ית' לשרש אחר ע"ז לגמרי וכל אומה אחוזה וקשורה עם שרה למעלה נמצ' שאם תכרות להם ברית תכרות ג"כ ברית לאלהיהם (שריהם נקר' אלקים כמ"ש כי ד"א אלקי האלקים) לפי שאלו הז' עממין עיקרא ע"ז לכך נעקרו מן העולם ולא תוכל לחזור בך אם תכרות להם ברית עכ"ל, ולדעתו ה"ט נמי שלא לחיות מהם כל נשמה כדי לעקור שר שלהם משרשו לגמרי והיי' הך, אך מבואר ואכלת את כל העמים וכו' לא תחוס עינך עליהם וה"ט מ' ולא תעבוד את אלהיהם דייק' כי מוקש הוא לך: והרבך וברך פרי בטנך וכו' ברוך תהי' לא יהי' בך עקר וכו' והסיר ד' ממך וכו' ואכלת את כל העמים וכ' אאמ"ו הג' זצוק"ל לפרש עפ"י הגמ' מעילה ד' י"ז שפ"א גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נידות הלך ר' ראובן וכו' וסיפר קומי וישב עמהם א"ל מי שיש לו אויב יעני או יעשיר א"ל יעני א"ל א"כ לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית ובטלוה וכו' חזר וא"ל מי שי"ל אויב יכחיש או יבריא א"ל יכחיש א"ל א"כ ימולו בניהם לחי"ת ימים ויכחישו אמרו טבית ובטלוה חזר וא"ל מי שי"ל אויב ירבה אי יתמעט א"ל יתמעט א"ל א"כ לא יבעלו נידות אמרו טבית ובטלוה וכו' ע"ש לז"א כאן והיה עקב תשמעון וכו' לא תירא ממיעוט פו"ר ע"י שמירת נידה כי ואהבך והרבך וכו' לא יהי' בך עקר וכו' ולא תירא מחולשה בשמירת מילה כי והסיר ד' ממך כל חילי וכו' ולא תירא מעוני ע"י שמירת שבת כי ואכלת את כל העמים וכו' עכ"ד קדשו זצוק"ל ובפשט הפ' ואהבך והרבך וכו' נלע"ד ע"ד המד' יברכך בממון וכו' יברכך בבנים ולהיות שפעמים יש עושר שמור לרעה ח"ו וכן בני דלא מעליא טוב ממנו הנפל לז"א ואהבך וברכך בממון והרבך בבנים ובאופן וברך פרי בטנך גם הבנים יהיו ברוכי ד' וגם וברך פרי אדמתך דייקא ואמר דגנך וכו' ייחד ג' מינים משבחי א"י היותר הכרחים וכלל ג"כ אלפים וצאן בפרי אדמתך מכאן דבהמה גדולי קרקע הוא: ואהבך וברכך וכו' נ"ל עפ"י מאחז"ל מפני מה יש צדיק וטוב לו רשע וטוב לו רשע בן צדיק טוב לו צדיק בן צדיק טוב וההבדל ביניהם דצדיק אינו מפסיד כי אוכל בעוה"ז בזכות אבותיו ושכרו שמור לעוה"ב אבל הרשע מפסיד באכילתו שכר עוה"ב ונ"ל זהו פי' צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כי שכר עוה"ב הוא עדן ועונג הנפש וזה"ש צדיק אוכל גם בעוה"ז לשובע נפשו דייקא ר"ל עכ"ז אינו חסר כלום משכר הרוחני להשביע בצחצחות נפשו אבל ובטן רשעים תחסר כי באכילתו בעוה"ז מפסיד שכר עוה"ב וא"כ זהו סמיכות הפרשה וה"פ שומר הברית והחסד וכו' לאלף דור היינו זכות אבות וקאמר אלא דיש הבדל בין הבנים אם הם רשעים משלם לשונאיו אל פניו להאבידו מאכילו זכות זה בעוה"ז ובטן רשעים תחסר אבל והי' עקב תשמעון וכו' ושמר ד"א לך דייקא בצירוף צדקתך גם הברית והחסד וכו' לאבותיך ואהבך וברכך דייקא יהי' הברכה מורה אהבה לטובתך כדין צדיק בן צדיק אוכל לשובע נפשו ואין חסר והנה גם בשכר עוה"ז יש הבדל בין צדיק לרשע כי לרשע מטיב ע"י שליח ונ"ל זהו פי' הפסוק מפי עליון לא תצא הרעות והטוב דייקא ר"ל אף טובה