דברי מהרי"א חלק ב סה

אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו' ולא עמהם כי אינם מזוככים עדיין ומשה סניגור של ישראל דן אותם לזכות באמרם כל אשר דיבר ד' נעשה ולא קיצרו בלשון כן נעשה ע"כ כוונתם בהיפוך ור"ל שהם אינם מבקשים וחפיצים שכר כלל רק לעשות דבר ד' לז"א ויגד משה את דברי העם אל ד' דייקא ר"ל ויגד פי' ביאר כמ"ש שאל אבוך ויגדך ועיין בס' כלי חמדה וב"ל ויגד משה את דברי העם דייקא חזר וביאר אורך הוצעת דבריהם ע"כ אל ד' כוונתם היא שרצונם לעשות רק בשביל רצון ד' לשם שמים ולא על מנת לקבל שכר ואם כן אפוא הם בעצמם כדאים לקבל התורה בלתי אמצעי ועל ידי מסך מבדיל בעב הענן כאשר אמרת ויאמר ד' אל משה א"כ הוא מבוקשך לך אל העם וקדשתם וכו' צריכים הם לזוכוך יותר ואז ביום השלישי ירד ד' על הר סיני לעיני כל העם דייקא בלא מסך מבדיל כנ"ל: דרשה לער"ח אדר בשנת תר"כ לפ"ק מאאמו"ר הגאון זצוק"ל. בפ' ואתחנן כתיב ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום, יובן בהקדם מ"ש מ"ו רשכב"ה מהר"ם בנעט זצוקלה"ה בספר תולדות מרדכי זצ"ל בפ' האזינו שמים וכו' כי שם ד' אקרא וכו' ודרשו חז"ל מקרא זה דצריך לענות אמן, ונראה דמרומז בהקר' שאחריו דהנה בעל העקרים כתב ג' עקרים שהן עיקר מציאות השם תורה מן השמים שכר ועונש ועל זה מרמז תיבות אמן שהוא ר"ת א-ל מלך נאמן, וזה פי' הפסוק הצור תמים פעלו וכו' היינו מציאות השם שהוא א-ל תקיף ובעל יכולת הוא אות אל"ף מן אמן כי כל דרכיו משפט הוא רומז על המ"ם שהוא מלך ע"ד ועוז מלך משפט אהב ורומז גם על התורה שנקראת משפט ע"ד משפטי ד' אמת א-ל אמונה ואין עול הוא נו"ן של נאמן, נאמן לשלם שכר כדפירש"י בתורה עכ"ל מ"ו הג' זיע"א: ולי תלמידו נראה לבאר יותר דז"ל רש"י שם כי שם ד' אקרא וכו' כשאקרא ואזכיר שם ד' אתם הבו גודל לאלקינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אחרי ברכה שבמקדש עכ"ל והנה בגבולין עונים אמן במקום ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ונראה דהכל הולך אל מקום אחד ודא ודא אחת הוא דהטור או"ח ושו"ע סי' ו' כתבו בקריאת ד' צריך לכוון הוראת השם בקריאתו שהוא אדון הכל וכו' עש"ה ופי' הי' היינו קדמון לכל הקדמונים והכל יכול הוא והיינו מציאות השם כמ"ש לפני לא נוצר א-ל הו"ה היינו שהוא משגיח ונמצא תמיד בהוה ויהיה כמ"ש ואחריו לא יהי' כמ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים היינו שהוא ית' הקדמון והמשגיח ונצחיי הי' הוה ויהיה לכן עונים במקדש על הזכרת השם בשכמל"ו הוא ביאור ופי' השם הנכבד על הסדר ברוך שם היינו מציאות ד' שהוא קדמון לכל הקדומים כבוד מלכותו היינו שהוא משגיח בהוה תמיד כמ"ש ומלכותו בכל משלה וכתיב מלכותך מלכות כל עולמים וכו' לעולם ועד היינו יהי' שהוא נצחיי וקיים לעולם ועד וכן בגבולין תקנו לקצר יותר בעניית אמן לבד והוא בר"ת א-ל מלך נאמן ופי' א-ל היינו מציאות השם הי' כמ"ש לפני לא נוצר א-ל קדמון, מלך היינו המשגיח בהוה תמיד, נאמן היינו יהיה לעולם ועד כמ"ש ועד בשחק נאמן סלם וכתיב ותקעתם יתד במקום נאמן וכ"כ תכון אתה וכל מלכותך נאמן וכו' נצחיים וא"כ בשכמל"ו וא-ל מלך נאמן בר"ת אמן גם שניהם כוונה אחת להם ופי' ובאור שם העצם הי' הוה ויהי' ומובן היטב כוונת משה שהזכיר את השם כקריאתו ככתיבתו לכן אמר כי שם ד' אקרא ופי' רש"י כשאקרא ואזכיר דייקא שם ד' ר"ל ככתיבתו אתם הבו גודל לאלקינו