דברי מהרי"א חלק ב סד

תלמוד גדול שמביא לידי מעשה לשמה וכן בפרק א' דאבות לא המדרש עיקר אלא המעשה וכוונתם נ"ל לשלול דעת הפילוסופים שהעיקר רק חלק העיון מהושכלות וא"צ למעשה מצות בפועל וה"נ כוונת ר' יוסי התקן עצמך ללמוד תורה ושלא תאמר שוב א"צ למעשה לז"א וכל מעשיך וה' לשם שמים יר' גם המעשה צריך והתלמיד יביאך לידי מעשה לש"ש כנ"ל: עוד נ"ל כוונת המסורה הנ"ל, דאית' בפ"א כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות וכו' א"כ ז"כ המסורה אם מקבלים אנחנו עלינו עול תורה נעשה ונשמע, נזכה ונשמע קולו בבואו אל הקדש כי בזכות התורה יגאלינו די"ת כמ"ש כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"כ התנא בפרק א' יה"ר וכו' שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתך וכו' ר"ל ע"י התורה שנלמוד אבל זולת זה ונשמע פתגם המלך יר' נותנים עלינו עול מלכות עוד נ"ל טפי כלפי דברי הקב"ה בפ' יתרו כה תאמר וכו' אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' ר"ל על ידי התורה כל ישראל נקראו בני מלכים וכאז"ל חרות וכו' אל תקרי חרות אלא חירות משיעבוד מלכיות ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה א"כ נ"ל כוונת ישראל בתשובתם כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע ר"ל כל דייקא הן אשר דבר שנשמע בקולו והן אשר דיבר שנהיו מלכים ובני חורין כל דבריו חיים וקיימים וז"כ המסורה נעשה ונשמע כל אשר דיבר ד' רצונם בלשון זה הן ונשמע קולו וכו' כאמרו שמוע תשמעו וכו' והן ונשמע פתגם המלך דבר המלוכה דייקא כאמרו ואתם תהיו לו ממלכת וכו' ועפי"ז נ"ל לבאר ב"פ ותרו מקרא קודש וישב משה את דברי העם אל ד' ויאמר ד' אל משם הנה אנכי בא אליך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ד' והתמו' מפורסמת הרי כבר השיב דבר לשולחיו כמ"ש וישב משה וכו' שנית ל"ה דברים אחרים מן העם אל ד' בנתיים גם לשון ויגד וכו' קש' השינוי מוושב לויגד וכו' אמנם נ"ל דל"ד על אמרם כל אשר דיבר ד' נעשה, דהל"ל בקצרה כן נעשה ונ"ל הרי שנינו בפ' אבות דאין לעבוד את ד' על מנת לקבל פרס ויש גורסי' הוו כעבדים המשמשים ע"מ שלא לקבל פרס ע"מ דייקא וכדרז"ל במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו וע' תוי"ט שם לפי"ז ניחא כיון שהיו ישראל אז בתכלית השלימות בשעת קבלת התורה שפסקה זוהמתן שעל אותו שעה נאמר אני אמרתי אלקים אתם וכו' וצבא מעלה הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד ולא לקבל פרס וכלפי שהקב"ה הי' מקדים להם אם תשמעו בקולי וכו' והייתם לו סגולה וכו' ממלכת כהנים וכו' הבטיחם בשכר טוב זה ואילו הם היו משיבים בלשון כן נעשה הוה משמע כן כאשר דיבר ד' דווקא על מנת לקבל פרס כהבטחתו ית"ש ובאמת לבם היה שלם אז ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד לא להנאת עצמם כלל לכן אמרו בלשון כל אשר דיבר ד' נעשה דייקא ר"ל מה שתלוי בנו הנני לעשות דברו ורצונו בלבד נעשה על מנת שלא לקבל פרס מה שהבטיחנו על השכר אין אנחנו חפיצים רק לעשות רצונו בלבד אבל קשה א"כ כוונו הל"ל רק אשר דיבר ד' נעשה מאי תיבות כל אשר דיבר ד' וכו' הרי לא דיבר ד' רק דבר ד' בלבד אם תשמעו בקולי וכו' תהיו לו ממלכת כהנים וכו' מזה מוכח כוונתם לומר פי' נעשה יר' [בל"א עם זאלל גטשטהען] כל אשר דבר ד' וגם שנשמע בקולו גם שנהיו אנחנו ממלכת כהנים וכו' וסגולה וכו' כן נעשה כולנו גם אנחנו כאשר דבר וכן נעשה גם הוא כאשר דיבר והיינו ע"מ לקבל פרס וד' ית' יודע תעלומות ומחשבות לבם היה כן כ"ל דייקא ע"מ לקבל פרס ולכן מן הנמנע היה להם לקבל בעצמם כל התורה מפי הקב"ה אלא ע"י אמצעי מסך מבדיל וגם משה לבדו נראה לו ד' בעב הענן לז"א ויאמר ד' וכו' הנה