דברי מהרי"א חלק ב ס

באכיל' ביומו לכ"ע כי קדש, ובירמיה מצינו שהוכיחם על איסו' הוצא' בשבת ואילו שמרו שבת כהלכתו הי' כדאי זכות זה להגן על אותו הדור, לכן ע"כ לקיים נעש' ונשמע ללמוד מצות התורה ולקיימם כדינה ע"ד הפשט כנ"ל, ועפ"י האמור נ"ל לכוון ג"כ מאז"ל בתנחומא פ' במדבר ז"ל וידבר ד' אל משה במ"ס ולמה במדבר סיני מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה התורה באש ובמים ובמדבר, באם שנאמ' והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עלי' ד' באש וכו' במים שנאמר ד' בצאתך משעיר וכו' אף שמים נטפו וכו' במדבר שנאמ' במדבר סיני לאמר וכו' מי שאינו עושה א"ע הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה וכו' עש"ה, ונ"ל שלשתן מקרא א' כוללן בשירת דבורה ד' בצאתך משעיר וכו' ארץ רעשה היינו וה"ס עשן כולו מפני אשר ירד עלי' ד' באש וכו' ויחרד כל ההר מאד, גם עבים נטפו מים כמשמעו הרים נזלו וכו' זה סיני ר"ל במדבר סיני, והטעם נ"ל שלש אלו כנגד שלשה מיני לימוד שיש בתורה, נתנה באש היינו חלק הרוחניי סודות הפנימים הוא האור המתוך, נתנה במים היינו חלק ההלכות פשיטות שווים לכל נפש אדם לשתותם בצמא כמים, נתנה במדבר היינו חלק המשא ומתן קושיי' והויות הפלפול שנתנה למשה במתנה כמדבר שהוא הפקר ועי"ז קונה אדם את התורה קנין עצמו' כדתנן בפ"ו דאבות במ"ח דברים התורה נקנות וכו' בפלפול התלמידים, וז"כ בשלשה דברים נתנה התורה ר"ל בג' חלקי לימד הנ"ל, וזהו מכוון ג"כ לט"ד לשלשה מיני אור כי נר מצוה ותור' אור כתיב, והם אור חיצון, אור מקיף, אור פנימי, אור פנימי' הוא האש הסוד ורזין טמירין זה הנקרא שביה חבויה בסתר עליון שאינו נתפס, אור מקיף הוא פשטי התורה הלכות פסוקות זה הנקרא לקיחה ביד לשתות מים מתוקים, אור חיצון הוא פלפול וקושיו' לבשר אורות ההלכות כנ"ל: דרש' לשבועות יום מתן תורה במסורה איתא ג"פ ונשמע בקרא נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכ' אאמו"ר הגאון זצוק"ל דאיתא בשבת פ"ח דרש האי גלילאי בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' פרש"י תנ"ך ובספר אפ"י השיג עלי' ובאמת נעלם מהאפ"י דברי הילקוט יתרו כ"כ בפי' כרש"י אוריין תליתאי תניך אמנם לע"ד נרמז עוד בזה להיות כי עיקר הדרשה ברבים הוא התכלית להורות לעם ד' דרכי ד' וכאז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה ולהיות תמיד בכל ציבור ג' כתות הן כר"ת ציבור צדיקים בינונים רשעים ע"כ צריך הדרשה לכלול שלשה עניינים שיטלו כל כת חלקם בחיים שמעתת' ואגדה ותוכחה הדורש צריך לשלש משנתו כפי הצורך ונוהג שבעולם רובה של הדרשה והיא אגדה לפרש מקראי קודש שזהו שוה לכל נפש לכל שלשה הכתות לכן מרבים בשבילם ומיעוט הדרשה הוא שמעתת' שאין הרוב המון מבינים ואין נוחין לשמעה כ"א לת"ח וצדיקים שהם המועט כן ירבו ומיעוט דמיעוטא מן הדרשה הוא תוכחות מוסר לפי שזה אין נוח לשומעים החוטאים כלל ואינם רוצים בתוכחה צריך לקצר בה ביותר אם כן גם לזה רמז האי דורש גלילאי בפתח דבריו בריך רחמנא דיהיב לן אריין תלתאי ר"ל כל דברי חכמים משולשים וכל דרשה צריך שתכליל שלשה עניינים לכללות כתות ה"ציבור אם כן זהו פי' המסורה כי להיות עיקר התכלית מהדרשה הוא התוכחת מוסר היוצא מתוך הדרשה להורות את המעשה אשר יעשון וסוף מעשה במחשבה תחילה לז"א נעשה ונשמע בראשונה רצה לומר כן נעשה לקיים כל אשר נשמע התוכחות מוסר והנהגה טובה היוצא מדרשה ואח"כ אמר ונשמע פתגם המלך ר"ל ונשמע שמעתת' שאין הכל מבינים לשין ארמי כמו תיבת פתגם הוא גמרה פתגם המלך מאן מלכי רבנן היינו הת"ח שמבינים כן ואח"כ אמר ונשמע קולו בבואו אל הקדש ר"ל בבואו לפרש מקראי קודש ודברי אגדתא