דברי מהרי"א חלק ב נט

ונתעלית בזה אל האלקים שבית שבו חלק הסוד וכמ"ש ותחסרהו מעט מאלוקו' וכו' אבל לקחת מתנות באדם אותן ב' חלקים לקיחה ומתנה זאת תורת האדם כה תאמר וכו' ותגד לבנ"י וכו' כנ"ל וזהו נ"ל כוונת חבקוק ג' תהלתי מלאה הארץ, חלק א' נגלה לכל, ונוגה כאור תהי' חלק ב' נגלה ג"כ לת"ח, אבל קרנים מידו לו ושם חביון עזו טפחים הסוד ביד הקב"ה, – והנה ז"ל הזוהר פ' בהעלותך אמר לון כמה חביבין מילי דאוריית' דבכל מלה ומלה אות רזין עלאין וכו' זכאין הן ישראל דאתיהיב לון אורייתא עלאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא סיפורא דאורייתא נאחזאה על ההוא סיפור בלבד קאתי תיפח רוחי' וכו' עש"ה, וא"כ נ"ל זהו כוונת שהע"ה במשלי כי לק"ח טוב נתת"ו לכם וכו' ר"ל אותן ב' חלקים שאמר ד"ה ע"ה אביו עליהם לקח"ת מתנו"ת הם באדם עיונים למטה הלכות ופלפולא לכ"ם הם נתונים, אבל משום זה תורתי דייקא חלק הנסתר היא תורת ד' שאינה מסורה לכם כי מכסה טפחיים בידו של הקב"ה, אל תעזובו לומר דהא אורייתא לאחזאה על גרמי' בלבד קאתי, אבל תאמינו כי כפליים לתושיה וכל מלה ומלה דאוריית' לאחזאה מילין אחרונן עלאין אתי כנ"ל, א"כ נ"ל שלזה כוון האי גלילא' בדרשתו בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי ר"ל אורייתא משולשת בג' מיני לימודים הנ"ל נתן הודאה גם על חלק הנסתר כמ"ש תורתי אל תעזובו, וזה א"כ כוונת המסור' בג' ונשמע על ג' מיני לימוד אלו, א' נעשה ונשמע ע"ד הפשט הלכות פסוקות את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון המצות ודיניהן, ב' ונשמע קולו בבאו אל הקודש היינו פלפולא במשא ומתן של הלכות בטעינה ופריקה דחדו בהו קוב"ה וכנהוג בישראל לפלפל בביהכ"נ בדרשת הרב במו"מ של הלכה בפלפולא חריפתא, וג' ונשמע פתגם המלך, היינו חלק הסיד שהוא בידו של הקב"ה פתגם המלך ודאי, כל אלה קבלנו עלינו ונשמע מסיני אוריין תליתאי כנ"ל, והן עתה היום על ונשמע פתגם המלך, מי יחוש להעוסקים בחלק הסוד, בעו"ה אין לנו עסק בנסתרות, וגם ונשמע קולו בבואו אל הקדש בפלפול מו"מ של הלכה שהוא כבודה של תורה, בעו"ה מאסו הדור בזה וכמעט בטל, ואין שיור רק התורה הזאת נעשה ונשמע ע"ד הפשט מצות התורה ודיניהם כל ההלכות פסוקות והיא העומדת לנו ומרפא לכל צרותינו, א"כ אפוא על כרחינו ולמדה ולקיימה ככתוב נעשה ונשמע וחייב על כל איש ואיש ללמוד בכל שבת ושבת הסדר' חומש עם פי' רש"י ולשמוע דרשו' ואגדו' מפי חכם, ולא רק למלאות כרסם בקריאת ספרי ציוטונגען וספרי מינים אשר שוא ידברו והנה ז"ל הראב"ע בפ' זכור וכו' טעם לקדשו הוא הכתוב ששת ימים וכו' וככה פי' ויקדשהו שהשם שבת בו וכו' כי השם קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה מכל הימים ע"כ כתיב בירך ד' וכו' ראינו כי שנת השמיטה דומה לשבת כי גם היא שביעית בשנים וציוה השם שיקראו התורה בתחלת השנה נגד האנשים ונשים והטף ואמר הטעם למען ישמעו ולמען ילמדו ושמרו, והנה השבת נתנה להבין מעשה השם ולהגות בתורתו וככה כתוב ג"כ כי שמחתני ד' בפעליך כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם ולא יתעסק לשוא אפי' בצרכיו שעברו או מה יועץ לעשות וככה אמר הנביא ממצוא חפציך ודבר דבר ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביא כמו מדוע את הילכת היום לא חדש ולא שבת וכו' עכ"ל, ובולקוט פ' ואתחנן רמז תת"ל אית' זכור את יום השבת לקדשו במה את מקדשו במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה וכו' עכ"ל, וזהו במ"ע זכור את יום השבת לקדשו זכור ודאי בפיך ובלבבך לעשותו היינו לקדשו בפה מקרא קדש במקר' ומשנה ובמאכל ומשתה וכסות נקייה לשם ד' כי בו שבת ד' וכו' וגם במצות ל"ת שמור את יום השבת וכו' לקדשו אפי' בשביתת בהמה ואם עבר ועשה מלאכה אסו' התבשיל