דברי מהרי"א חלק ב נח

דרשה לשבועות מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל. במסורה ג' ונשמע בקרא, נעשה ונשמע, ונשמע פתגם המלך, ונשמע קולו בבואו אל הקדש ונראה לי לבאר דאית' בפרק ר' עקיב' בשבת פ"ח דרש האי גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' ופירש"י היינו תנ"ך, ותמה בס' האפ"ו הא בדינין ומצות אין נביא רשאי לחדש דבר, ואילו סופרים והתוכחת והגדת עתידות שבנביאים וכתובים אינו נכנס במאמר אוריין כלל ע"ש, ולי ק"ל ממאז"ל במס' נדרים אלמלא חטאו ישראל לא נתנה להם רק ה' חומשי תורה בלבד, לכן נ"ל לפרש עפ"י מ"ש מהרי"ט בס' צפנת פענח בפ' יתרו על מאז"ל במד' הלוחות וי"ו טפחים ב' בידו של הקב"ה וב' בידו של משה וב' מפסיקים בין יד ליד, וגם אית' במד' ומשה עלה וכו' הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת וכו' יש להבין כל ג' דמיונות הללו שנדמת קבלת התורה בהם, והם שביה לקוחה מתנה, שהם דברים מתחלפים חילוף רב, וזה שהתורה יש בה ג' מיני לימודים, הא' ע"ד הפנימי מסידותיה הנפלאים, וזאת שבויה הוא אצל ב"א אשר בעפר יסודם כי אלוקי' הבין דרכה, והב' ע"ד הפשט, האסור ומותר, הטמא והטהר, כמו שנמסרו למשה בסיני הלכות פסוקות, את הדבר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וזאת נקראת לקוחה במקח, חלף המעשה והמצות שעושין, ועוד הרי הוא קנין שמים וארץ כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, והג' הקושי' וההויות ותלי תילים של תשובות שיש על כל דבר ודבר של תורה, והיינו פלפולא דאמרו בנדרים, וזו שנתנה למשה במתנה אלא שנהג בה עין טובה ונתנה לישראל, דכתיב טוב עין הוא יבורך ועל שלשה חלוקות הללו בא הרמז בדבריהם, שליש ביד הקב"ה והוא הסוד, שליש בידו של משה והוא הפלפול שהרי זכה ישמח משה במתנת חלקו, וטפחיים מפסיקין בין יד ליד עד שבא אצל ישראל וקבלוה וכו' עכ"ל עש"ה, ולענ"ד נ"ל לכוון הפ' עפ"י פירושו וזהו עלית למרום שבית שבו חלק השבי במרום דייקא, הוא ביד משה לבדו, והוא הסוד הפנימי עניני אלקיים בגבהי מרומים עלית למרום ודאי, ולקחת מתנות הם חלק הלוקח, היינו הלכות מעשה המצות, וחלק המתנה היינו פלפול ההוויות באדם דייק' אותם שני חלקים קבלת בשביל כל האדם כי הם שייכים בין כל אדם, בעולם המעשה כנ"ל, ובזה מובן מד' הנ"ל יפה על פ' ומשה עלה וכו' הה"ד וכו' מאי הה"ד וכו' אבל קשי' לי בפסוקים הללו ומשה עלה וכו' ויקר' אליו ד' וכו' וכי ס"ד שמשה עלה קודם שקרא לו ד' ואת"ל עלה מעצמו קש' תו הקריאה למה לו, ועוד קשה כפל ושינוי בפסוק כה תאמר וכו' ותגד וכו' אמנם מבואר כי העיון במשכלות נקרא בלשון עלה בדעתו ובפרט העיון בענינים עליונים אלקיים, ולהיות נשמתו של משה ממקום גבוה כל חפצו ותשוקתו היה תמיד להשיג סודות התורה עד שביקש הראיני נא את כבודיך וכו' וכתיב לא יגרע מצדיק עינו וכתיב רצון יראיו יעשה ולא ימנע טוב להולכו' בתמים וכתי' סוד ד' ליראיו א"כ ה"פ ומשה עלה במחשבתו ובדעתו אל האלקים ר"ל פנה בעיוני למעלה להשכיל בהשגת אלקות, לכן ויקרא ד' אליו לעשות לו רצונו מן ההר לאמר ר"ל קראו בלשון חיבה שעלה יעלה בהר ד' לאמר לו סודות התורה ומסתורין של הקב"ה, וגם א"ל כה תאמר אמירה רכה הלכות פסוקות בלי קושי לבית יעקב רוב המון העם וגם ותגד דברים קשים הוא פלפולא חרופת' מפרק הרים בקושיו' והויות לבני ישראל החשובים אותן שני חלקי הלימוד תגלה להם כו זאת תורת האדם, וז"כ המדרש הס"ד עלית למרום וכו' ובאמת אז"ל בסוכה ד' ה' מעולם לא עלה משה למרום וכו' אבל ה"פ עלית במחשבתך למרום לעיונים עליונים להשכיל באלקות וכיון שחשקת בזה נתקיימה מחשבתך