דברי מהרי"א חלק ב נז

בשמים ובארץ ונ"ל דיש פילוספים דחשבו מאחר שהשי"ת הוא גבוה מעל גבוה אינו משגיח על הארץ מכש"כ שאינו משגיח מתחת לארץ להעניש בגיהנם לכן אמר כנגד אותו צד וידעת היום דהיינו יום. מתן תורה שנאמר מן השמים השמיעך את קילו ליסרך שתהי' מורא שמים עליך שהרי משגיח על הארץ ואף על הארץ הראך את אשו הגדולה דהיינו אש של גהינם אעפ"י שהיא מתחת לארץ ועי"כ תראה שאעפ"י שהיא בשמים ממעל גבוה מעל גבוה הוא משגיח עליך ואף מתחת לארץ עיניו משוטטות להעניש אותך ע"כ והשבות אל לבבך כנ"ל מאאמו"ר הג' זצוק"ל: שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד והפסוק הקודם מסיים ארץ זבת חלב ודבש ונ"ל המשך הפסוקים דאיתא בגמ' דשאל האי מין לר"ע כתיב בתורה אחרי רבים להטות ואמאי אין עובדים אתם ע"ז והשיב לו משום שיש לנו ד' אחד ושמו אחד אבל לכם לכל א' וא' יש לו אלהי אחר וא"כ אנו הרוב וז"כ בפסוק כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ר"ל משום שהעמום ילכו כל איש ואיש בשם אלוהות אחר ואם כן לא קשה קושית המין ממילא שפיר ואנחנו בשם אלקים חיים משים שאנו הרוב והנה בפלתי הקשה אמאי לא גמרינן רוב מחלב שהתורה התירה חלב של בהמה טהורה כדכתיב ארץ זבת חלב ודבש והוי ליה למיחוש דלמה הבהמה טריפה היא ואסורה חלבה אלא ודאי דאזלינן בתר רוב ורוב בהמות כשרות הן אם כן אתי שפיר ההמשך דהקב"ה אמר שיביאו על ארץ זבת חלב ודבש וקשה אמאי יהי' חלב של בהמה מותרת ליחוש דילמא הבהמה טרפה הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רוב אם כן קשה קושית המין אי אזלינן בתר רוב אמאי אין אנו עובדים ע"ז על זה אמר שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד דהיינו לנו יש ד' אחד ושמו אחד מה שאין כן שאר האומות כנ"ל – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: וברכך והרבך וברך פרי בטנך וכו' תמוהא הכפל ונ"ל דאיתא במגילה כ"ח א"ל ריב"ק לרבי יה"ר שתגיע לחצי ימי ולכולהו לא אמר לו הבאים אחריך בהמה ירעו לזה אמר וברכך בגדולה והרבך מלשון למען ירבו ימיך ולא תחוש לבאים אחריך כי גם כן וברכך פרי בטנך בגדולה ואמר והסיר ד' ממך וכו' ונתנם בכל שונאיך וקשה מאי איכפת לן זה ונ"ל דאיתא בנדרים מ"א א"ר כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם וגם בעוה"ז ד' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן הייסורים ואושיב בארץ שהכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו וכו' שיזדמנו לו ריעים כנעמן וכו' ולא כרחבעם וכו' וקיי"ל בש"ע יו"ד מבקרין חולי גויים וז"ש והסיר ד' ממך כל חולי ואם תאמר תחסר כל שכר על ביקור חולים הנ"ל לז"א ונתנם בכל שונאיך ותוכל לבקר אותם חולי גויים: וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וקשה למה אמר נשמור כיון שאמר לעשות ונראה דהנה מצינו כמה חלוקים בין העובד את ד' מאהבה לעובד מיראה וחד מינייהו דהעובד מאהבה הוא מתגבר כארי לעשות כמה מצות שלא הי' מחויב בהם ועל מצות כאלו נותן לו השם ית' שכרו משלם מצד הדין אבל העובד מיראה אינו עושה רק המצות שהוא מחויב לעשות והלואי שיעשה כרצון הבורא ועל אנשים כאלו יגיע השכר רק בדרך צדקה ולא מצד הדין ורש"י פירש לקמן על פסוק לאוהביו ולשומרי מצותיו אוהביו אלו העושין מאהבה ולשומרי אלו העושין מיראה ולפי זה אתי שפיר הקרא וצדקה תהי' לנו פירש דהשכר יהי' בדרך צדקה אימתי כי נשמור לעשות דייקא שמחמת יראה אתם עושים – מאאמ"ו הג' זצוק"ל: