דברי מהרי"א חלק ב נד

לאמר ר"ל כי אמרתם לי שיראתם מפני האש כאמרם כי תאכלנו האש הגדולה וכו' ולא עליתם בהר כמ"ש קרב אתה ושמע ואל ידבר עמנו וכו' וגם עתה היום אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם את דבר ד' על בקשתכם כי יראתם מפני האש וכמ"ש לקמן ויאמר ד' וכו' ואתה פה עמוד עמדי וכו' אשר תלמדם וכו' ולענ"ד נ"ל ראי' לרמב"ם הנ"ל דשני הדברות ראשונות שמעו רק קול ד' בלא הברת דברים כלל, דקשה בקרא זה להגיד לכם את דבר ד' הל"ל את דברי ד' בלשון רבים, אבל אמר את דבר ד' היינו דיבור אנכי ולא יהי' לך בדיבור א' נאמרו כמרז"ל על פסוק כי דבר ד' בזה וכו' ס"פ שלח זו אזהרה ע"ז מפי הגבורה בהוריות ד' ח' ובפרש"י ס"פ שלח הרי אמר אנכי עומד וכו' להגיד לכם לבאר לכם את דבר ד' דייק' לפי שלא הבינו הברת דיבור בחיתוך אותיות בדברות ראשונות וכהרמב"ם הנ"ל גם נ"ל לפי"ז מובן היטב ענין הפסוק ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ומן הנמנע הוא לעשות קודם שישמעו, אמנם אחר שמצינו שישראל השיגו לשמוע קול ד' בכח בשני דברות ראשונות ולא השיגו הברת הדיבור בחיתוך אותיות היינו לפי שמשותפים בחומר הגוף ולא נזדככו ולא הבינו ברמז הקול מהו רצונו ודבורו אבל מה"ש הם שכלים נבדלים מחומר הגוף משיגים יותר גבורי כח המה עושי דברו לשמוע בקול דברו דייק' גם בשמיעת קול דברו לבד בלא הברת הדיבור בחיתוך אותיות המה משיגים ומבינים רצונו מהו דבורו ועושי דברו המה ע"ד מאז"ל די לחכימא ברמיזא וזה"ש אנכי עומד וכו' להגיד לכם דייק' את דבר ד' כנ"ל להבינכך הדבר בחיתוך אותיות כי יראתם וכו' ולא עליתם בהר לא נתעלה חומרוכם כל כך לאמר דייק' להבין ברמז הקול כמו מה"ש כנ"ל – עונ"ל דז"ל הגאון מו' אלי' ווילנא זצ"ל בחבקוק סי' ב' כתיב חזון ובאר וכו' פי' כמו תורה שבכתב ותורה שבע"פ שבתורה שבכתב הוא רמז גדול ותורה שבע"פ מבאר מה שבכתב וכמ"ש וידבר ד' אל משה לאמר דהיינו שהשם לא אמר למשה אלא הדבור כמ"ש בתורה ומשה הי' מבין הכל על בריו, אבל לישראל הי' אומר כל הדקדוקי' וטעמים שהם לא הי' מבינים על בריו מ"ש בתורה וזהו לאמר וכן הוא בכל הדבר כותבים ראשי פרקים וכותבים ביאור טל הדבר בפ"ע, והיינו מי שיודע הביאור א"צ לחזור אלא ראשי פרקים שהוא קדום וזהו באר חזון פי' ברמז ובאר על הלוחות וכו' עכ"ל ע"ש ועפ"י דבריו מובן כוונת חז"ל במד' איכה ז"ל כי מאסו תורת ד' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו תורה שבע"פ וכו' ר"ל מתיבת אמרת משמע הביאור בתורה שבע"פ ובתנחומא אית' טעם על שכפה הקב"ה עליהם ההר כגיגי' וכו' משום תורה שבע"פ היה, אבל שבכתב קבלו הכל ברצון באמרם כל אשר דיבר ד' נעשה וכו' ע"ש וזה"ש כאן פנים בפנים רצון ברצון דיבר ד' עמכם תורה שבכתב ברמז כמשמעו הדבור כמ"ש בתורה אותה קבלתם ברצון כל אשר דבר ד' נעשה, אבל אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם לבאר לכם דבר ד' לאמור בביאר תורה שבע"פ כי יראתם ולא עליתם בהר לאמר להבין ג"כ על ברי' תורה שבע"פ שנקרא אמרת קדוש ישראל שמבאר מה שבכתב לא נתעליתם כל כך להבין על בריו ביאור האמירה ברמז הדיבור, לכן אנכי עומד וכו' להגיד ולבאר לכם וכו' כנ"ל ודו"ק עכ"ד קדשו של אאמ"ו זצוק"ל: ס"פ ואתחנן וידעת כי ד"א הו' האלקי' האל הנאמן שומר הברית והחסד וכו' ומשלם לשונאיו וכו' מבלי להאריך בדקדוקים, נ"ל לפ' הכפל וההמשך דהנה ז"ל ס' החיים מהג' חבירו של הרמ"א ר"ב ספ"י ובמד' משלי אית' רשע זה שמטיבין לו בעוה"ז לאדם נאמן שמקבל פקדון ביד קוביוסטוס א' וזורקו אחורי הדלת ותמהו בני ביתו על שלא הניחו בתיבה כדרך שאר הפקדנות והו' משיב אדם זה קוביוסטו' הוא