דברי מהרי"א חלק ב נב

הי' הפי' הטבה דלא מייתי כלל, אבל כיון שלא אמרו תן אתה לפי שהיה כוונתם רק ליראה אותי וממילא הטבה לבד קאמר, וזה"ש משה לישראל כפוי טובה בנו כפוי טובה וכו' האשה אשר נתת עמדי וכו' ר"ל ועי"ז הביא מיתה לעולם, ואתם יכולים הוו' לתקן זאת אילו השבתם רבש"ע תן אתה והי' מקיים למען ייטב לך דליה מייתי, בל אתם ג"כ כפוי טובה שהייתם סבורים פי' למען ייטב הטבה לחוד קאמר, לכן לא השיבותן אתה בני כפוי טובה שלא תקנתם המיתה דממילא הטבה לבד קאמר הקב"ה ומה"ט, אמרה בלשון דמשתמט לתרי אפין למען ייטב לך, וז"ל רש"י ואת תדבר אלינו התשתם כחי כנקיבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכו' הרי שהיה רע בעיני משה על שראה שאין עובדין מאהבה עי' מהרש"א ורי"ף שם: אנכי עומד וכו' את דבר ד' ולא עליתם בהר לאמר ותמוה טובא מאי כי יראתם מפני האש ולא עליתם וכו' וכי מה"ט לא עלו בהר מיראתם מפני האש הא נאסרו בעלייה במצות הגבלה ועוד תיבת לאמר אינו מובן ורש"י וראב"ן פי' שמוסב על קרא הקודם פנים בפנים דבר ד' עמכם לאמר אנכי ד' אלקיך וכו' והרמב"ן פי' ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה וגם זה רב מהדוחק כי למה להם לומר כן וגם הרי כבר הקדימו כל אשר דיבר ד' נעשה ושוב נצטוו במצות הגבלה ע"כ כן קיימו שלא לעלות והברבנא"ל פי' שלמ"ד של לאמר הוא למ"ד הזמן כלומר כי יראתם מפני האש עם היות שלא עליתם בהר והיראה כשאמר השית"ב אנכי ד"א וכו' בזמן ששמעתם אותה האמירה היתה היראה וכו' עש"ה – והנראה לענ"ד באופן נאות בס"ד דהנה מי שדבק באהבת ד' בכל לבו ונפשו לא יניע לבבו מפני כל לא יראה ולא יפחד ומורא לא יעלה על ראשו כי הוא דבק במסירת נפשו לד' כמו ר"ע ששמח גם כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והוא יחד את ד' בשמחה אמנם ישראל במעמד הנבחר אף שנתעלו באהבה עזה להקב"ה כשעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתן והקדימו נעש לנשמע מרוב התשוקה עכ"ז כתיב בהו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וכו' שנבהלו מרוב הקולות ומדברים המפחידים וזה הוראה שלא היו דבוקתם באהבה עזה כמות במסורת הנפש והראי' שהרי עד שהמלך במסיבו וכו' עשו את העגל ובמדרש פרש' כי תשא איתא שלא הי' ישראל עם הקב"ה אחר מתן תורה אלא אחד עשר יום בלבד ואח"כ שוב היו מהרהרין לעשות העגל וכו' ועיין בספר דורש לציון דרוש ה' ועוד במדרש א"ל הקב"ה אתמול אמרתם נעשה ונשמע והיום אמרתם אלה אלהיך ישראל ר' מאיר אומר אף לא יום אחד הי' אלא עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמט ובלבם מכוונין לע"ז שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ועיין בספר אם הילד פ' כי תשא ולכן מורא עלה על ראשם מקולות וברקים ובחיי פ' יתרו בפסוק וידבר אלקים את כל הדברים האלה ז"ל יש לפרש לאמר על הנסתר שכל דברי השם יתברך יש בהם נגלה ונסתר ויבוא הדבור על הנגלה והאמירה על הנסתר וזה כטעם וידבר ד' אל משה לאמר ברוב המקומות שבתורה כי הגיד למשה הנגלה והנסתר עיי"ש בס' בא בארוכה ולפי"ז נ"ל דהא וודאי בזכות תלי' לפי גודל האהבה ודבקות האדם בד' משיג גם הנסתרות לד' אלקינו כי לא יכחד האב מן בנו האהוב לו את כל בית נכאתו ומגלה לו מסתורין שלו בסודות התורה ואין עליונים כמו שהשיג משה אשר ידעו פנים אל פנים לראות באספקלריא המאירה גלה לו הקב"ה העלם והנסתר אבל ישראל שלא הי' דביקותם עזה כמות באהבה גמורא עד שעי"כ יראו מפני האש והקולות כנ"ל מה"ט נמי אף שפסקה זוהמתן ונתעלו מן החמריות שהי' בם מקודם מ"מ עדיין לא זכו לעמוד בהר ד' ובסודו לגלות להם חלק הנסתר שבתורה גם כן מסתרים של