דברי מהרי"א חלק ב נא

אתם, וכו' חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון, ור' יוסי נמי הא כתי' למען ייטב להם וכו' ע"ט טובה הוא דהי' הא מית' איכ', ור"י א"ל כיון דליכ' מיתה אין לך טוב' גדולה מזו וכו', ונ"ל טעמ' דרבנן שלא פי' ג"כ כר"י בזה משום דקרא הקדים מאמרן של ישראל ועתה למה נמות וכו' אם אית' כר"י הו"ל להבטיחם ולומר בהדי' מי יתן וכו' ליראה כל הימים למען לא ימותו, ועוד אי למען ייטב להם ולבניהם שלא ימותו קאמ' מאי לעולם שסיים קרא פשיט' דלעולם קאמר' ע"ש ברי"ף, ועדיפ' נ"ל במאי פליגי בפירוש' דקרא דאית' עוד שם ת"ר מי יתן והי' לבבם זה להם וכו' א"ל משה לישראל כפוי טובה בני כפוי טובה בשע' שאמר הקב"ה לישראל מי יתן וסי' לבבם זה להם הי' להם לומר תן אתה כפוי טובה דכ' ונפשינו קצה כו' בני כפוי טובה, דכ' האשה אשר נתת עמדי וכו' אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר מי' שנה וכו' ולא נתן לכם לב לדעת וכו' ועי' רש"י ותוס' בפי' כפוי טובה, והרי"ף הק' הרי הכל ביד"ש חוץ מויש וכו' ועוד הק' תו' לפרש"י שאף משה לא נזכר עד מ"ם שנה למה התרעם עליהם, ונ"ל בהקדים מקראי קדש בפ' זו ותאמרו הן הראנו וכו' ועתה למה נמות וכו' כי מי כל בשר וכו' קרב אתה ושמע ואת תדבר אלינו וכו' ושמענו ועשינו וכו' ויאמר ד' הטיבו אשר דברו מי יתן והי' וכו' ליראה אותי וכו' למען ייטב להם וכו' ויש להבין מ"ש ליראה אותי וכו' הל"ל טפי לאהוב אותי, ועוד מ"ש שמעתי את קול דברי העם וכו' משמעות העם הוא אין ערש"מ והרי אמר עליהם מי יתן והי' לבבם וכו' ונ"ל עפ"י מאחז"ל פר"ע בשע' שאמרו ישראל נו"נ יצא' ב"ק ואמר מי גילה רז זה לבני לשון שמה"ש משמשין בו שנאמ' ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' והכוונה נ"ל פשוטה דמה"ש הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וכן ישראל במעמד הנבחר שפסקה זוהמתן גדלה תשוקתן כל כך שאהבה מקלקלת השורה והקדימו נעשה לנשמע כמו מדריג' מה"ש מקדימין עשיי' לשמיעה היותם שכלים נבדלים קרובים אל ד' ושומעים מפי ד' קול דברו, כך ישראל שא"ל הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים הן המה"ש ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוט תשמעו בקולי דייק' כמו מה"ש שומעי קול דברו ושמרתם וכו' לכן ענו הם ואמרו כלשון מה"ש נעשה קודם לנשמע לאהבתן עזה וגודל התשוקה כנ"ל, אבל אח"כ חזרו ויראו לנפשם מהאש הגדולה ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה וכו' קרב אתה ושמע וכו' ואת תדבר אלינו וכו' הרי ירדו ממדריג' השכליים נבדלים מה"ש לשמוע בקול ד' בכח מפי ד' עצמו, לכן אמרו ושמענו ועשינו ולא נעשה קודם לנשמע כמה"ש מאהבה כי הגדר אהבה מחיוב למסור נפשו למות לשם הממית ומחיה, והם אמרו ועתה ולמה נמות וכו' דבר אתה עמנו וכו' ושמענו ועשינו היינו מיראה, לז"א וישמע ד' את קול דבריכם וכו' ויאמר ד' אלי שמעתי את קול דברי העם הזה העם דייקא כיון שירדו ממדריגת אהבה כמה"ש למדריגת היראה כנ"ל, ומ"מ הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי דייק' באופן זה ושמענו ועשינו, ולפי"ז נ"ל טעמ' דר' יוסי הא דלא אמר הקב"ה למען לא ימותן משום די"ל למה נמות שאמרו הי' כוונת לבם ג"כ מאהבה שחפיצים לעבוד את ד', ואם כוונתם כן מאהבה ודאי הפי' במאמר הקב"ה למען ייטב להם גם ממה"מ דמקרי אילו לא חטאו ול"ה מייתי, אבל כיון דכתי' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי ולא כתיב לאהבה אותי דקמי שמיא גליא ע"כ כוונת הקב"ה הי' למען ייטב להם הטבה הוא דהוי אילו לא חטאו אבל מיתה איכ', ולפי"ז תליא כוונת הקב"ה באמרו למען ייטב לך וכו' אי כרבנן אי כר' יוסי בכוונת ישראל דאילו היו משיבים ואומרים רבש"ע תן אתה מזה היה מוכח כוונתם כראשונה דבר אתה וכו' ולמה נמות וכו' ג"כ מאהבה הי' וגם לרבנן דר' יוסי