דברי מהרי"א חלק ב נ

י"ל על עצמם לבד קבלו כן ולא על זרעם, אבל ע"י כריתת ברית שאח"כ כל הדורות היו בכלל וכמ"ש לעברך בברית ד"א וכו' ואת אשר איננו אתנו פה היום הרי שעל דורות הבאים הי' הבריח, ועוד הרי הרבה מצות שאין נוהגין אלא בארץ ישראל, והדור מקבלי התורה עצמם הרי לא באו כלל לא"י אלא מתו במדבר במשך מ"ם שנה, וע"ל ל"ה כריתת הברית עליהם, אלא על דורות הבאים, וזה"ש כדי שלא יפרקו עול בטענה שלא קבלוה עליהם דורות אחרונים את התורה ואמרם נעשה רק על עצמם היה, לכן אמר ד"א כרת אתנו ברית בחורב, ולא הוצרך בשבילם אחר שאמרו כבר נעשה, וגם אותן הרי מתו והרבה שלא נתנו אלא לבאי הארץ, וע"כ לא את אבותינו כרת ד' הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים א"כ אתם מושבעי' ועומדים מהר סיני ע"ו כריתת הברית בחורב הי' אתנו אלה פה היום כולנו חיים דייקא. ואמר פנים בפנים דיבר ד' עמכם בהר מתוך האש, יל"ד טובא מאי עמכם הול"ל עמנו שהרי עד הנה כך היו דבריו שכלל א"ע עמהם באמרו ד"א כרת אתנו וכו' לא אבותינו וכו' כי אתנו אנחנו אלה פה כולנו חיים, ועוד תמו' דיבור לשון קשה הי' כמ"ש במס' מכות ד' י"א דכ' דבר אתנו האיש וכו' קשות, וכיון שאמר פנים בפנים פי' הרצון עליון ב"ה לא שייך לשון קשה ועוד סימן המקום שייחד בהר מיותר שכבר הזכיר כרת אתנו ברית בחורב והל"ל רק פנים בפנים דבר ד' עמכם שם, וגם מאי מתוך האש שסיים קרא, ועוד הרגיש הרמב"ן סו' התור' באמרו ותעלה על משה אשר ידעו ד' פנים אל פנים וכו' ומאי רבות' בזה הרי לכל ישראל נאמר שבח זה כאן פנים בפנים דובר ד' עמכם, ועוד תמו' לו על שינוי הלשון מפנים אל פנים לפנים בפנים, ועוד יותר תמוהנו לפמ"ש בזוה"ק ע"פ ואתם הדבקים בד' וכו' ולא כתי' לד' משום דאות ב' משמעו דביקות וחיבר יותר מהוראת אות למ"ד השימוש וכתוב כאשר ידבק אזור במתני איש כן הדבקתי לי את בית ישראל, וא"כ הרי השגת משה ודבוקותו יותר גדולה משל ישראל הי', ואיפכא הל"ל במשה ידעו ד' פנים בפנים, ובישראל הל"ל כאן פנים אל פנים דיבר ד' עמכם וצ"ע, לכן נ"ל דהן אמת פנים הנאמר אצל ד' הוא הרצון כמ"ש יאר ד' פניו אליך ישא ד' פניו אליך וכו' וכתי' ופניתי אליכם וכו' אבל מצינו ג"כ פני ילכו וכו' פנים של זעם וכתי' פני ד' בעושי רע וכו' וכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא וכיו"ב, וידוע ארז"ל על ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וא"ל אם מקבלים אתם תורתי מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם והק' תוס' בשבת ד' פ"ח אעפ"י שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו' שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאה נשמתן, וא"כ נ"ל דהן הן דברי הפ' הכא וה"פ פנים בפנים ר"ל פנים של זעם דיבר ד' עמכם קשות, ובפנים אף שהי' כולו רצון שירד ה' על הר סיני ונגלה שכינתו עליהם וכבר קבלו ברצון נעשה ונשמע ועכ"ז דיבר ד' עמכם קשות והראה לכם פנים של זעם, בהר דייק' שהתרה בכם עם ההר שכפה עליכם בתנאי הנ"ל שם תהי' קבורתכם ושמא בטענה זו יעלה על דעתיכם ח"ו שלא לקיים התורה דמודעה הי' ואונס פטור, לכן אמר משה לא כן הוא אלא מתוך האש וכנ"ל ודו"ק – מאאמו"ר הג' זצוק"ל: בע"ז ד' ה' אר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו כמו שלא באנו לעולם, למימר' דאי לא חטאו ל"ה מייתי ולפי שהן חיים לעולם וכ"ז שהן קיימין אין אנו חשיבין כלום, מיתבי מי יתן והי' לבבם זה להם לבטל מהם מה"מ א"א שכבר נגזרה גזיר' הא לא קבלו ישראל את התור' אלא כדי שלא תהא אומ' ולשון שולט' בהן שנאמ' למען ייטב להם ולבניהם ע"ז, הו' דאמר כהאי תנא דתני ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל התור' אלא כדי של"י מה"מ שולט בהן שנא' אני אמרתי אלוקי'