דברי מהרי"א חלק ב מט

שלומדים מפי הקב"ה אין שולט שכחה והרי זכירה מביא לידי מעשה, לז"א ועתה אם תשמעו בקולי דייקא שלא ע"י אמצעי ודאי ושמרתם וכו' וכן השיבו כל אשר דיבר ד' נעשה בודאי ע"י הזכירה תמיד, אבל כאן בפ' ואתחנן הקדימו ואת תדבר אלינו וכו' הוצרכו לומר ושמענו ועשינו ולא עשיית קודם כנ"ל וא"כ ה"פ שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר באזניכם היום מפי דייקא תשמעו כמבוקשיכם וע"י שאני בשר ודם שולט שכחה לכן צריך ע"כ ולמדתם אותם בשקידה וע"י הלימוד תמיד ושמרתם לעשותם כאז"ל תלמיד גדול שמבו' לידי מעשה, ד"א משנים בעי' למעשה או הזכירה או התלמיד: עוד יובן פ' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם דבפ' נצבים כתיב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ובפשוט הל"ל איפכ' תחילה בלבבך ואח"כ בפיך על הסדר תחילה הלב חושב ושוב הפה מדבר וכמו שכתוב רחש לבי דבר טוב ואחר כך אומר אני מעשי למלך ורש"י פי' כי קרוב אליך התורה נתנה לכם בכתב ובע"פ ולפירושי זה יותר קשה דהא ודאי בפיך תורה שבע"פ משמע ובלבבך תורה שבכתב וכמו שכתוב בעל מג"ע בספרו דתורה שבכתב תחילתו וסופו ל"ב למ"ד דישראל ב' דבראשית וכו' ותורה שבע"פ תחילתו וסופו פ"ה מ' דמאימתו מ"ם דבשלום סוף מס' עוקצין וזהו בפיך וזהו בפיך ובלבבך ודפח"ח וע"כ בסדר הלימוד להקדים ה"לב תורם שבכתב ליפה תורה שבע"פ והל"ל בלבבך ובפיך לעשותו אמנם נ"ל עפ"י אז"ל במס' עירובין ובע"ז לגמור אינש והדר לסבר לכן א"ש כי קרוב אליך וכו' לעשותו צריך תחילה לגמר בפיך ואחר כך לסבר בלבבך בסדר זה קרוב הדבר לעשותו ולא בהיפוך וזה"ש כאן שמע ישראל וכו' תחילה ולמדתם אותם לגמר בפיך ואחר כך ושמרתם זו משנה בלבבך לסבור ועי"ז לעשותם גם הכוונה ולמדתם אותם וכו' עד"ה אותי עזבו ותורתי לא שמרו ואז"ל הלואי אותי עזבו רק אילו תורתי שמרו המאור שבה הי' מחזירים למוטב לז"א ולמדתם אותם היום אחר חטא העגל בע"כ ללמוד התורה וע"י המאור שבה ושמרתם לעשותם גם הכוונה להיות הדורות במשך הזמנים מתמעטים בהשגת התורה כפי ריחוק מהמקור המקבלים ראשונים כאז"ל אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכמו שהעוף של האילן שהוא רחוק מן השרש יניקתו מועטת כפי ריחוק המקום עי' מזה ביערות דבש לזה אמר כאן שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר באזניכם היום ואתם המקבלים הראשונים ויניקתכם משורש האילן בהשגה מרובה לכן ולמדתם אותם בשקידה, שעי"ז ושמרתם לעשות יהי' שמורים בלבבכם כנ"ל: ואמר ד' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב וכו' לא את אבותינו וכו' כי אותנו וכו' נ"ל דמהרי"א פי' כוונת משה הי' בזה לדחות טענה שלא יאמרו שלא נתנה תורה אלא לאותו דור המדבר בלבד שקבלוה בסיני ושאר הדורות לא היו מחוייבים בה עש"ה ונ"ל לבאר יותר דחיית טענה זו כי באמת קשה אחר שכבר הקדימו תחילה לומר נעשה למה הוצרך ד' לכריתות ברית בפ' משפטים אמנם נ"ל פשוט אמירתם נעשה הו' רק על תורה שבכתב כל אשר דיבר ד' נעשה הוא תורה על הלוחות חרות וכתיב אח כל הדברים האלה דיבר ד' אל כל קהלכם וכו' כל אשר דיבר ד' דייקא אבל על תורה שבע"פ לא אמרו נעשה לכן כרת אתם ברית וכמו שכתב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' על פי דייקא ואם כן זה"ש כאן שמע ישראל המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום דייקא ר"ל לא על שבכתב הזהירם עתם כי סוף מ"ם שנה היה זה ואז כתב משה כל התורה ונתנה להם בכתב אבל שמע ישראל וכו' וכו' המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם דייקא מפה לאזן תורה שבע"פ שבזה לא אמרתם נעשה בתחילה אבל על זה ד' אלקינו כרת אותנו ברית בחורב כי על פי הדברים האלה וכו' ועוד י"ל גם על שבכתב הוצרך שפיר לכריתת ברית לפי שאמרו