דברי מהרי"א חלק ב מח

תשכחו ברית התורה ולא תהיו רוב בחכמה ועי"ז ועשיתם פסל בטענה אשר צוך ד"א נ"ל אחרי רבים להטות וז"ש וסרתם ועבדתם וכו' פורש מן התורה ומדבק בע"ז וע"י לימוד התורה נתקיים אחדות ד' לז"א את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח אמנם לכאורה י"ל הרי הב"ק אמר הלכה כבית הלל אף דב"ש רוב בחכמה אבל ז"א דהתם זכו לזה על שהם שהיו ענוים יותר וי"ל א"כ ה"ט דאז"ל כל המתויהר כאלו עובד ע"ז ותמוהא אבל א"ש אם ישראל אוחזים בגסות ואו"ה ענוים יותר הדק"ל אף דאנן מחדדי טפי ואם כן יש לומר הכי אילו נכנס משה לארץ ישראל שהי' עניו מאד והיה מדריכם ג"כ בענוה אין מקום לטעות ולא צריך אזהרה אבל משום כי אינני עובר ואתם עוברי' וירשתם הארץ הטובה דייק' פן תשכחו וכו' ע"ד ורם לבבך ושכחת ושוב ע"י הגסות רוח ועשיתם פסל בטענה כאשר צוך וכנ"ל עכד"ק: שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר וכו' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, נ"ל עפ"י מאחז"ל בקהלת רבה בפ' ראיתי את הענין אשר נתן אלקים לב"א לענות בו וכו' ר' אבו' אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושוכחה רבין בשם ר' יצחק וכו' לטובתו אדם לומד תורה ושוכח שאילו הי' אדם לימד תורה ולא שכח הי' מתעסק בתור' שתים ושלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ול"ה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע עצמו מד"ת וכו' עכ"ל, ופרשתי עפי"ז כיונה הפ' תהלים קי"ט טוב לי כי עונתו למען אלמד חקיך, כדברי, רבון הנ"ל ממש דהשכחה טובה לאדם מצד זה, אמנם במנחות ד' מ"ג אית' וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביא לידי זכירה וזכירה מביא לידי עשיה וכו' הרי דזכירה מעלי לעשייה, וברבה שה"ש בפ' ישקני מנשיקו' פיהו ר' יהודא אומר בשעה ששמעו ישראל אנכי ד"א וכו' נתקע תלמיד תור' בלבם והיו למדים ול"ה שוכחים באו אצל משה ואמרו משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמע וכו' חזרו להיות למדים ושכחים, אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמידו עובר וכו' עש"ה, ועפ"ז נ"ל טעם השינוי בפרש' זו ותאמרו הן הראנו וכו' ושמענו ועשינו, ובפ' יתרו ומשפטים אמרו נעשו קודם לנשמע, וגם מאי חזו באמת עמא פזיזא שהקדימו נעשה לנשמע מה שבחק הטבע הוא מן הנמנע וגם במה"ש תמוה להבין מציאות ענין זה בתחילה עושי דברו והדר לשמוע וכו' ועו"ק בפ' יתרו ועתה אם וכו' ושמרתם את בריתי וכו' ושמרתם בוי"ו ההיפוך מעבר לעתיד, ויותר הי' צודק לומר ותשמרו את בריתי בלשון עתיד ממש כמו שאמר אם שמוע תשמעו בקולי הל"ל ותשמרו וכו' אמנם נ"ל במד"ר פ' לך ס"פ מ"ד אית' לזרעך נתתי וכו' ר"ה ור' דוסתאי ב' ר' שמואל אומר אף מאמרו של הקב"ה מעשה שנאמ' לזרעך נתתי אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן אלא נתתי וכו' א"כ כיון שמאמרו ית' הוא מעשה לכן מלאכיו הם עושי דברו דייקא, כי בכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך והם מלאכי העשייה בדברו לעשות מעשה נבראים מה"ש ונעשה מעשה ההיא מיד ואותן מה"ש מצפים לשמוע קול דברו, וא"כ נ"ל זה הי' כוונת הקב"ה באמרו ושמרתם וכו' בוי"ו המהפך מעבר לעתיד אין נמשך על רישא אם שמוע וכו' דהל"ל אם תשמעו וכו' ותשמרו, אבל הוא תשובת התנאי, ור"ל אם תשמעו בקולי דייקא אז ושמרתם כבר את בריתי בשמיעת קולי דבורי הוא מעשה כנ"ל כי דברי לא ישיב ריקם, ולפי"ז כהוגן השיבו ישראל וכדברי הקב"ה ממש בשאלתו אותם ואמרו כל אשר דיבר ד' נעשה בודאי כן יהי' כן נעשה כי דיבור ד' מעשה היא כאמרו אם תשמעו בקולי ושמרתם וכו' אם מפאת שדבורו של הקב"ה הוא מעשה לפי שבודאי לא ישוב ריקם דברו ההוא אמר ולא יעשה וגם כבר נבראו בדיבורו מלאכים שלוחים לגמור הדבר ההיא בפועל, ואם מפאת כיון