דברי מהרי"א חלק ב מז

רצה לומר אנכי ולא יה' לך ששמעת מפי הגבורה בקול ד' אלקיך דייקא ועשית את מצותיו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום רצה לומר תורה צוה לנו משה ונמשכו ונגמרו היום, לכן היום הזה וכו' נהיית לעם לד' אלקיך אחר קבלת התרי"ג מצות וכמו שאמר אם תשמעו בקולו: פן תשחיתון וכו' ועשיתם לכם פסל וכו' פן תשא וכו' נ"ל דטעות דור אנוש היה שמחמת גדולתו א"ז מכבודו ית' להשגיח בשפילים, לכך מסר ההנהגה לגרמי שמים וא"כ הזהירם על ב' מיני ע"ז תחילה על ע"ז ממש ועשיתם לכם דייק' מעשה ידי אדם וכו' תבנית בהמה וכו' כל רומש וכו' כל מיני בע"ח, וטעות כה"ג ל"ל שמסר ההנהגה להם, וזהו השחתה וכפירה גמורה, לז"א פן תשחיתון, והראי' לדחות זאת הקדים ושמרתם מאד וכו' כי לא ראיתם כל תמונה וכו' ואח"כ הזהיר יותר פן תשא עיניך וכו' כל צבא השמים שכלים נבדלים רוחניי' ונדחת דייק', ולא השחתה, אלא כטעו' דור אנוש, ועבדתם בטענה אשר חלק ד"א איתם לכל העמים תחת כל השמים, כי אין כבודו ית' להשגיח תחת השמים וחלק להם מכבודו ומסר להם ההנהגה, ובאמת אתם ידעתם כי זה שקר מוחלט ממה שאירע לכם ואתכם לקח ד' בעצמו ובכבודו דייקא, אני ולא מלאך, והראי' שהו' בעצמו הוציא אתכם מכור הברזל וכו' דייקא, ולא הי' אפשר כ"א ע"י ד' עצמו, דמצרים מלא כשפים שמכחושי' פמלי' של מעלה ול"ה יכול עבד לברוח, וה"ט שנקר' כור הברזל, וה"ט שזכר כאן דייק' שם זה כור הברזל ממצרים ולא במק"א, וא"כ משגיח הו' בשפילים גם כיום הזה כמאז להיות לו לעם נחלה להשגיח עליכם בפרטות כיום הזה ודוק: ממרן אאמו"ר ז"ל כי אנכי מת וכו' אינני עובר וכו' השמרו וכו' ועשיתם פסל וכו' אשר צוך ד"א וכו' פרש"י שלא לעשות ותמו' דהכי הל"ל בקרא, ב' ק' הרי אף אם יעביר צריך אזהר' ע"ז, ג' פן תשכחו את בריתי וכו' ועשיתם פסל ל"ל להקדים שכחת ברית, הל"ל פן תשחיתין ועשיתם וכו' כמ"ש לעיל, ונ"ל דחז"ל דרשו את ד"א תירא לרבות ת"ח ומה ראו על ככה להשוות מוראם למור' המקום, וכתי' בפ' עקב וסרתם ועבדתם וכו' פי' רש"י כיון שפורש מן התור' הולך ומדבק בע"ז ותמו' איך תלי' זב"ז, ונ"ל לעיל כתיב ואתם הדבקים וכו' ראה למדתי אתכם וכו' חכמתכם וכו' ואמרו רק עם חכם וכו' ותמו' ההמשך וגם לשין ראה משמע שמבו' ראי' למ"ש מקודם, ונ"ל דאית' ברבה פ' ויקרא קו' המין כתיב א"ר להטות, ונ"ל לתרץ דאית' ביבמות י"ד דלולא הב"ק הי' הלכה כב"ש אף דב"ה רובא ב"ש מחדדי טפי, והו' מסבר' דרוב חכמה עדיפי מרוב מנין, וז"ל הג' ר' מנחם הבבלי בס' טעמי המצות שלו מ"ע כ"ח לנטות א"ר שנאמ' טעם מצוה זו לפי שרובו ככולו, ורובי הדיעות יסכימו כל האמת, ולא המיעוט, דייק' שיהי' הרוב שקולים בחכמ' ובירא' חטא, דאלף חסירי דעת אינם חשובים כ"א תדע שהרי ב"ד שטעו ועשה יחיד ע"פ ב"ד חייבין בקרבן ולא היחיד מדפטרו היחיד שאכל וחייבו הרבים שלא אכלו אלמא גרעים הם אף על פי שהם רבים ויחיד עדיף מניי' דפטור מקרבן וראי' זו תמוה להבין והל"ל ראי' מש"ס מפורש דיבמות הנ"ל בהדיא כן וצע"ל עלי' עכ"פ לק"מ דא"ר להטות דאנן מחדדי ורוב בחכמה עדיף אמנם עדיין יש מקום לבע"ד לומר שהם גם כן רוב בחכמה אבל ע"י שמירת חוקים יעידו ויאמרו שאנחנו חכמים יותר וממילא לק"מ וז"ש ואתם הדבקים בד"א וא"ת אחרי רבים להטות לז"א ראה למדתי אתכם וכו' הי' חכמתם לעיני העמים ואמרו רק עם חכם וכו' ואם כן הם רוב במנין ואתם בחכמה ואם כן אלו הי' משה עבר עמהם לארץ ישראל לא הי' מניחם לשכוח החוקים ומשפטים ולא הי' צריך אזהרה מע"ז דאין מקום לטעות לזה אמר אנכי מת אינני עובר וכו' השמרו פן