דברי מהרי"א חלק ב מב

לכן ועתה ישראל שמע וכו' דרשתם את הארץ ויבטל יצרא דע"ז בזכות דא"י, א"י לפמ"ש לעיל דעע"ז מטענה א"ר להטות והי' ונשב בגיא, לכ"א ועתה ישראל שמע אל וכו' מלמד וכו' ואנן מחדד' טפי כנ"ל: דרש' לשבועות יום מ"ת פ' ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וכו' ויל"ד דהל"ל אל כל ב"י וכמו שהקדים לעיל וזאת התורה וכו' לפני ב"י, אלה העדות וחקים וכו' אל ב"י וכו' ונ"ל כתיב במשלי שפתי צדיק ידעון רצון וכו' הכוונה לדעתי כי הורוני חז"ל דרך צדיקים לאחוז במידותיו של אהרן דכתי' בי' תורת אמת היתה בפיהו בשלום ובמישור הלך אתי וכו' המשך שבחים אלו נ"ל ע"ד האלשיך אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וכו' ר"ל שלא יריב עם החוטא לזלזל אותו, שקרוב הדבר שלא ישמע לו, אבל יחשיבהו להחוטא, ולומר לי חכם אתה, ולא יאות לך לעשות כן וכו' עש"ה, ונ"ל לפירושו הנ"ל ניחא דשינה סיפא דקרא מרישא, מלשון אל תוכח לץ וכו' הוכח וכו' הל"ל ג"כ תוכח לחכם וכו' בתי"ו הציוו אמנם כיון שאם יוכיחנו בדברי ריבות וחרפות, ישנאהו להמוכיח, ושוב לא יוכל להוכיחו פעם אחרת, אבל אם מוכיחו בדרך האהבה וכבוד יאהבהו, וגם פעם אחר יוכל להוכיחו, לז"א הוכח לחכם וכו' בלשון המקור שמשמש בכל זמן, וז"כ התורה הוכח תוכיח את עמיתך וכו' ודחז"ל אפי' מאה פעמים ר"ל דהמקור עם הפעולה הוכח תוכיח הייני תוכיח אותו באופן זה שתוכל לחזור ולהוכיחו גם בפעם אחר, דהיינו את עמיתך, שתחשבהו עמיתך לך, ובוש אתה על חטאו, אבל לא תשא עליו חטא, ר"ל לא שתטול משא החטא עליו לבד לקראו לץ וחוטא, וכיו"ב דברי גנאי, אבל תשתתף את עצמך עמו, לאמור לו שהוא עמיתך, ואין זה כבודו, ויאהבך, ותוכל לחזור ולהוכיחו פעמים הרבה, וכן נהג אהרן, עולה לא נמצא בשפתיו להוכיח בדברי ריבות, אבל בשלום ובמישור הלך בדברים רכים באופן זה רבים השיב מעון כי שמעו לו, שהיה נוח לבריות, לרצותם ולקרבם לתורה, משך לבם בנחת וברצון, וז"ש שפתי צדיק ידעון רצון פי' מחבבים כמו בועז מודעתינו וכן כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' וגם פי' לפעמים לשון עונש וצער, כמו ויודע את אנשי סכות, ואמר שפתי צדיק ידעו"ן רצין, הצדיק מחביב לסוכי"ח לחוטא מומו ועונשו, בדרך ריצוי וחיבה בשפתיו, כמו שעשה אהרן כנ"ל, וידוע אז"ל כי שם יעקב מורה על מדריג' הפחותה אה אין עושין רצינו ש"מ, ושם ישראל יכונה שבחם, אם עושין רצש"מ, ישראל אשר בך אתפאר, וזה נ"ל כוונת הפ' בישכ' ולא אות' קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ותמ' להבין, אמנם ה"פ דשני חלוקות הן דבר והיפוכו, ולא כפל ענין במילות שונות, וה"פ בזמן כי לא אותי קראת, שאין אתה פונה אלי ואין עושין רצש"מ אזי שמך יעקב, אבל בזמן כי יגעת בי שכל יגיעתך ומגמתך רק בי הוא עושין רצש"מ, אזי שמך ישראל, והנה ר"פ ויקרא אל משה אז"ל ויקרא לשון חיבה לשון שמשתמשים בו מה"ש שנאמ' וקרא זה א"ל זה וכו' ע"ש, וא"כ ודאי גם משה טוב עין הוא כן עשה לישראל כשבא להזהירם ולכרות עמהם ברית על קיום התור' שפתי צדיק ידעון רצון בדברי ריצוי וחיבה קראם, וכמו שבא בענין פנים בפנים דיבר ד' עמכם וכו' וגם במחלוקות קרח נהג א"ט כן שאמר להם המעט מכם כי הבדיל ד' ולפי"ז נ"ל דה"פ כאן ויקרא משה בקריאה של חיבה אל כל ישראל, ר"ל אל כל א' מהם קראם בשם ישראל המורה על חשיבותם וגדולתם, ויאמר אליהם באמירה רבה שמע ישראל וכו' כולכם כאיש א' חביבין אתם ערש"מ היום כן ושמרתם לעשותם תמיד עכ"ד קדשו של אאמ"ו הג' ז"ל: