דברי מהרי"א חלק ב מא

ואמר ד"א, רחום בדין אתה החלות במע"ב בשם השיתוף ושם בהתחלת התור'. תיכף החלות להראות את עבדך וכו' ידיך החזק"ה זו חורבן ביהמ"ק, והכל ביד"ש חוץ מי"ש, וע"כ אינו תלוי החורבן בסיבת החטאים דווק' א"כ אעבר' נא, ומ"מ יחרב הבית ויכנסו גם מתי מדבר למנוח' אחרת, והשיב לו הקב"ה ודאי החורבן תלוי בסיבת החטאים והגם שהראיתי לך החורבן, מ"מ אין מוכרחים מפני ידיעתי, וזה רב לך ובלתי אפשר לך להשיג לא תוסף דבר בדבר הזה דייקא, עונ"ל דאי' בזוהר ויקרא אל משה וכו' מאהל מועד לאמר, הה"ד ויקר' ד"א ביום ההו' לבכי ולמספד וכו' ר"ל מאהל מועד לאמר מה שיארע באהל מועד, ואית' שם דה"ט נמי דאל"ף זעירא בויקרא, לפי שרמז לו החורבן, לא היתה קריאה שלימה, ועוד אית' בזוהר טעם על אל"ף זעיר' לפי שפירש משה מאשתו, והנה במגלה עמוקות כתב כי יד"ך החזק"ה בגימט' קטין, ותיבת את פי' לפעמים עם, כמו הנני משחיתם את הארץ, וא"כ ה"פ אתה החלות להראות וכו' בתחילת הקרוא' בלשון חיבה את גדלך מדת טובך הראיתנו ג"כ עם קריאת חיבה זו את יד"ך החזק"ה בגימט' קט"ן על תוקף הדין חורבן ביהמ"ק הנרמז באל"ף זעירא, והבחירה הרי חפשית, א"כ אפוא החורבן הוא מוכרח גם בלא סיבת החטאים ואין הפסד למתי מדבר בכניסתו לא"י, ואעברה נא וכו' והשיב לו הקב"ה ר"ב ל"ך בתמיה, וכי זולת טעם החורבן הוא כתוב ויקר"א באלף רבתא, והרי גם לולי החורבן ע"כ בשבילך שפרשת מן האשה כתיב אל"ף זעירא, וא"כ אין החורבן מוכרח בלא סיבת החטאים ולכן אל תוסף דבר וכו' כנ"ל ודו"ק עכד"ק של מרן אבי ז"ל: ויתעבר ד' בו למענכם ולא שמע אלי וקשה והלא מה שנתעבר ד' עליו הי' בשביל שהכה את הסלע ולמה אמר למענכם ותלה הסרחון בהם ונ"ל דאיתא בסוטה י"ד א"ל הקב"ה למשה כלום אתה מבקש לכנס לארץ אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשית ודברים אלו צריכים ביאור דמשמע שמשה רוצה לקבל שכר וחלילה לחשוב על אותו צדיק כך והא משנה שלימה היא אל תהי' כעבדים וכו' ע"מ לקבל פרס רק נוכל לומר דהצדיקים דעובדים את השם ית' מאהבה כשהם עושים איזה מצוה מבקשים מהשם שכר עליה דהיינו שיהי' שכרם שיזדמן להם מצוה אחרת שעל זה כל מגמת פניהם וכמו שאמר התנא שכר מצוה מצוה דהיינו ששכר מצוה א' יהי' מצוה אחרת ולכן אמר ה' שפיר למשה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר דהיינו לקיים המצות בארץ כבר רב טוב צפון לך אם כן הי' באמת תפילתו בשביל עצמו לקיים המצות שתלוים בארץ אבל הי' תפלתו ג"כ לטובת ישראל כאחז"ל אלמלא הכניס משה את ישראל לא"י לא הי' כל אומה ולשון יכולה לגרשם ולפי"ז שפיר אמר משם ויתעבר ד' בי למענכם היינו מה שהיה תפילתו נוגעת לטובתכם זה מנע ממני ד' אבל חלקי שאמרתי ואראה את הארץ לא מנע ממני שהרי אמר אלי עלה ראש הפסגה וראה את הארץ וק"ל ממרן אבי הג' זצוק"ל: ונשב בגיא וכו' ועתה ישראל שמע וכו' מלמד אתכם פתח ביחיד וסיים ברבים ויובן רש"י פי' ונשב בגיא ונצמדתם לע"ז ואעפי"כ ועתה וכו' שמע וכו' והכל מחול לך וק' מ"ט ולא ינקה כתיב אמנם גדול השלום שאפי' עע"ז מוחלים לו חבור עצבים הנח לו לז"א ונשב בגיא וכו' ועע"ז ומ"מ ועתה ישראל שמע וכו' דייקא כולם כאיש אחד כמו ויחן שם ישראל והכל מחול לכם לזה סיים מלמד אתכם ברבים עד עתה אבל ועתה שמע באחדות וז"ש חלק לבם עתה יאשמו דייקא ר"ל עתה שכתיב כאן ועתה ישראל שמע באחדות לב א' לכולם א"י דאיתא בערוכין איל נכנס משה לא"י והו"ל זכותא דא"י הי' מבטל יצרא דע"ז ונ"ל טעם משום דאלקי הארץ ד' והדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלקי וז"ש ונשב בגיא לכן מול בית פעור