דברי מהרי"א חלק ב מ

משה אתה ריצה לאחוז החבל בתרין ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש, בטל אעבר' נא, ותמהו כבר, היד ד' תקצר לקיים שניהם, ונ"ל דאית' במד' מ"מ לא נכנס משה לארץ כדי שיכניס עמו מתי מדבר לע"ל שנאמר כי שם ח"מ ספון משים ויתא ראשי עם, וק"ל הרי אית' במד' תנחומא פ' בשלח וילקוט פ' תשא משה מסר נפשי על ישראל, נקראו על שמו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו, וכתיב שחת עמך, ואם תלוי חיותן של מיתי מדבר בכניסת משה לארץ, למה א"כ הפציר כ"כ בתפלה אעבר' נא וכו' ה"ל למסור נפשו עליהם ולמות במדבר, ולכאור' י"ל כיון שכל מגמתו הי' לקיים המצית התלוי' בארץ שלא קיימם עדיין, ובכה"ג אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, אלא ז"א דתוס' בשבת ד' ד' כתבו במצוה דרבים אומרים חטא כדי שיזכ' חבירו, וא"כ ברבים עצמם שמשום מצוה דכדי שיזכה חבירך דייקא, א"א לאדם חטא, אבל כדי שיזכו רבים אומרים ליחיד חטא, וא"כ הדק"ל ונ"ל בהקדים תשובת הקב"ה למשה באמרו סלח נא, סלחתי כדברך וכו', וילד"ק תיבת כדברך מיותר, דמה הי' חסר באמרו סלחתי, ונ"ל עפ"י מד' הנ"ל שמי שמוסר נפשי על הדבר ראוי להקרא על שמו, וזהו נ"ל כוונת רש"י במס' מגילה ז' במה ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות פירש"י לקריי' שיהי' לי לשם, ותמו', אבל ר"ל שנקרא' מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי, וה"ט משום שאסתר מסרה נפשה על הצלת ישראל, ונכנס' אל המלך אשר לא כדת, לכן נקר' על שמה והינו קבעוני דייק' להיות לי לשם שיקר' על שמי, וא"כ אחר שמשה מסר נפשו על ישראל בע"כ לסלוח להם, ולא לכלותם, כדי שיקראו על שמו של משה, וז"ש הקב"ה סלחתי מה"ט שאמרת מחני נא, כדבריך דייק' וראוי שיקראו על שמך, וא"כ א"ש המד' שא"ל הקב"ה אם סלח נא אתה מבקש, היינו כדבריך, ע"י שמסרת נפשך עליהם מחני נא גם עתה מסור נפשך עליהם למות במדבר משום ויתא ראשי עם ובטל אעבר' נא ואם אעבר' נא אתה מבקש ואין רצונך למסור נפשך עליהם, בטל סלח נא שאמרתי סלחתי כדבריך דייקא, וזה"ש רב לך תרתי משמע שנא' בישראל להחיות עם רב, וה"פ אותי עם רב מתי מדבר לך שלך הם ועל שמך יקראו, וע"כ תמסור נפשך עליהם להחיות עם רב לע"ל וא"ת אין אומרים חטא כדי שיזכה חבירך ורוצה אתה לקיים מצות שבארץ, ז"א דרב לך, הרי במצוה דרבים לית לן בזה, וגם רב לך כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר רב טוב הצפון לך, מעלה אני עליך כאלו עשיתם, וא"כ ה"פ הקר' לכן אחלק לו ברבים דייק' אותן הרבים אתן לו לחלקו שיקראו על שמו תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו עליהם ואמר מחני נא, ומהיט נמי את פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר, לפי שעל ידו יכנסו לארץ לע"ל, והוא מסר נפשו עליהם תמיד כנ"ל והנה בפ"ד פי' כוונת מד' הנ"ל שמשה לא נכנס לארץ משום ויתא ראשי עם עפמ"ש אשר נשבעתי באפי, למנוחה זו אין באין אבל באים למנוחה אחרת, ואילו נכנס משה לא"י הי' מבטל יצרא דע"ז, ולא היו חוטאים ול"ה בהמ"ק חרב, וממילא ל"ה יכולים מתי מדבר ליכנס לא"י וכו' ע"ש אמנם זהו אם חורבן בהמ"ק דווק' בחטאים משא"כ בלא זה, ובהקדמת א"ט הביא מד' והארץ היתה תוהו ובוהו זה חורבן בית ראשון, וחשך ע"פ תהום זה חורבן בית שני, ורוח אלקים מרחפת וכו' רוחו של משיח ע"ש, ואית' הכל ביד"ש חוץ מיי"ש דבחירה חפשית הי' בלתי הכרח, וכתיב ביום עשות ד"א דשותף הקב"ה מדה"ר ומה"ד במע"ב. איבר' הרמב"ם ה"ל תשובה בלא"ה הקש' הידוע סותרת הבחירה, וכתב תשובת שאלה זו ארוכה וכו' ותוכן תירוצו לפי שהוא ית' ודעתו א' כשם שא"א להשיג מציאותו ומהותו ית' א"א להשיג דעתו, באופן שידיעתו אינו מכריח לאדם ע"ש, וא"כ זה הי' הוויכוח משה התפלל