דברי מהרי"א חלק ב לט

והיינו ע"ד מחז"ל חישב לעשות מצוה ולא עשאה באונס וכו' וזה"ש הקב"ה רב לך אל תוסף וכו' בדבר הזה דייק' מושך א"ע ואחר עמו, ור"ל ר"ב לך בדב"ר הזה דייק' כיון שמגמתך ברבוי תפלתך הו' רק כדי לקבל שכר היינו אריכות ימים לקיים המצות ר"ב לך בדביר ז"ה עצמו ד"י לך כאילו עשיתם כבר וממילא רב לך אל תוסף דבר וכו' לא תניח חיי עולם ותעסוק בחיי שע"ה בדבר הז"ה דייק' עניינו וחיי עוה"ז כנ"ל ומדברינו אלה תוכח' מגולה יש על המונינו שעושים התפלה קבע והו' עליהם למשא שממהרים ליפטר ממנה חוש מהר, הרי אם רופא מומחא א' יכתוב ידו בעצתו לאחד לאכול סם ידוע בכ"י פעמים או שלש ויתן לו גם הסם בחנם בלא כסף ומבטיחו שעי"ז יאריך ימים מי פתי שלא ישמע לו, והנה לשון חכמים מרפא שהבטיחו אותנו כל המאריך בתפלה מאריכין לו ימיו ושנותיו, הרי הסם חיים זה בידינו הוא בלא מחיר כסף, ומכ"ש שבארנו דברי חכמים אלו מפורשים בתורה שכן עשה משה האריך בתפלה כ"כ מה"ט והסכים הקב"ה על ידו בזה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר כנ"ל א"כ ראוי הו' לאחוז במעשה הטוב שאחז בו הוא, וזה נ"ל כוונתם בפ"ק דברכות כי א"ל לרי"ו איכ' סבי בבבל תמה כי א"ל דמקדמי ומחשכי בבי כנישת' אמר היינו דאהני להו וכו' ע"ש, ובפשוט מקדמי ומחשכי ר"ל בתפלת שחרית ובתפלת מנחה וערבית, וא"כ איפכא הל"ל דמחשכו ומקדמו דהכ' פתח תנא דמתני' בערבית ברישא דאקרא קאי בשכבך וגם ויהי ערב ויהי בקר כתי' יום הולך אחר הלילה, ולכן נ"ל דבזמן תפלה א' לבד נמי שפיר קאמר דמקדמי ומחשכי בבי כנישת' ר"ל נכנסים מהר בבקר השכם, ומאחרין לצאת, והיינו ע"כ שמאריכין בתפלה היינו דאהני להו בשכר מצוה זו נעשים זקינים וכפי' בכור שור לפי שהו' במקום עבודה שמארכת ימים והיינו על האדמה אשר נשבע ד' וכו' דעבודה במקדש, וכתי' למען ירבו ימיכם כנ"ל, וא"צ השתא לדברי מהרש"א משום דעתידין כל בהכ"נ שיקבע בא"י, אלא גם עכשיו בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבו' אליך וברכתיך כתי' היינו ברכה דלמען ירבו וכו' והזכרת השם הוא תפלה כדתרגום אונקלי על ויקרא שם בשם ד' וכו' וצלי וכו' והי' עבודה שבלב בכ"מ מוקטר ומוגש לשמי כתי' נמצ' גם עכשיו הוא על האדמה אדמת קדש הוא בכ"מ שמאריך בתפלה, אבל מי שעושה תפלתו קבע שרוצה להפטר ממנה לא מוקטר הו' לשמי כי הקריבהו נא לפחתוך וכו' וזה"ש בפ' משפטים ועבדתם את ד"א וכו' והסירותי מחלה מקרביך וכו' את מספר ימיך אמלא ודו"ק עכד"ק ז"ל: ממרן אבי הג' זצ"ל בפ' ואתחנן, ד"א אתה החלות להראות וכו' גדלך וידך החזקה וכו' אעבר' נא וכו' ויתעבר וכו', א"ת וכו' בדבר הזה עוד, עלה ראש הפסגה וכו' וראה בעיניך וכו' וכבר הרגישו חז"ל למה לו למשה בהקדמ' זו אתה החלות, וגם בתשובת הקב"ה רב לך ק', ונ"ל דאי' בספ"ק דסוטה דרש ר' שמלאי מ"מ נתאוה מרע"ה לכנוס לא"י, וכי לאכול מפריה וכו' אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל וכו' ואין מתקיימין אלא בארץ, איכוס אני לארץ שיתקיימו כולן על ידי, איל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמ' לכן אחלק לו ברבים וכו' תחת אשר הערה למות נפשו שמסר א"ע למיתה שנאמ' ואם אין מחני נא וכו' ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתו מדבר וכו' ותמי' דקרא קאמר שיתן לו שכר הרבה תחת שמסר נפשו על ישראל ור' שמלאי קאמר על שמשה רצה לקיים מצות התלויות בארץ, והקב"ה העלה עלי' כאלו עשאם ועוד תמי' המשך הקרא ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתו מדבר וכ' מרן אבי דג' זצוק"ל וז"ל ונ"ל בהקדים מאז"ל בילקוט ואתחנן ובמד"ר בפ' תבא הקב"ה גזר שתי גזירות, האחת לכלות את ישראל, והאחת שלא יבא משה לא"י, ומשה ביקש לבטל שתיהן, א"ל הקב"ה