דברי מהרי"א חלק ב לח

ראי' כזו אמר נמי אתה החלות להראות וכו' להיותו עניו מאד וחכם גדול עיניו בראשו, בכל השגתו הי' מתאוה ליותר, וחשב א"ע עדיין הוא בהתחלת אורות המצות וסודותיהן בידיעת ד' ית', לכן אמר אעבר' נא ואראה ר"ל יהי' גמרו של דבר להשיג כללות סודות התור' ותכליתה, ע"י קיום מצותה, וא"ל הש"י רב לך דייק', כל התורה שנקר' ארוכה מארץ מדה נקרא' על שמך, ורב לך כבר השגת רוב סודותיה וחלק גדול ממנה, כי חכם אתה ותחסרהו מעט מאלקים כתי' בי', ואינך צריך לא"י כלל כדברי הפליאה הנ"ל כי גם פה תשיג עוד עכ"פ כאילו עשיתם מצות הארץ ודו"ק: ממרן אאמו"ר הג' זצוקלה"ה אתה החלות להראות וכו' רב לך אל תוסף דבר וכו' ואז"ל ספ"ק דסוטה רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבון ע"ש, הורו חז"ל בזה על מאחז"ל במד' שהרבה משה תפלות כמנין ואתחנן תקט"ו ולכן א"ל הקב"ה רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה וכו' וש"ס סיים ע"ז וכ"כ למה תנא דר"י לפום גמלא שיחנא ע"ש יר' לפי צדקתו מדקדק אחריו משמע שזה עצמו שהרבה בתפילה כ"כ נחשוב לו לחטא שגרם בזה שיאמרו הרב כמה קשה ולפ"ז נ"ל ה"פ הפסוק ר"ב לך לפי שהרבו"ת כ"כ תפלות לכן א"ל אל תוסף דבר וכו' וא"ת וכ"כ למה לז"א לפי שר"ב לך מעלתך גדול יותר ולפום גמלא שיחנא לפי צדקתו מדקדק אחריו, ויובן עוד עפי"ז בהקדים מאחז"ל בשבת ד' י' רבא חזיי' לר' המנונא דקא מאריך בצלותי' ופי' רש"י חיי' שעה מזונו' ורפואה, והגאון בחי' בכור שור כ' עלי' וז"ל יל"ד אטו תפלה חיי' עולם לית בי' הא רוב הברכות בחיי' עולם משתעי כגון אתה חונן והשיבנו וכדומ' דלמא בהנהו הוי מאריך, ולולא פירש"י הייתי מפרש עפ"י הגמ' ברכות בפ' הרואה ג' דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם וא' מהם המאריך בתפלתו ואין פירושו משום דמאריך בבקשת רחמים על אריכות ימים אין חוזרת ריקם כמ"ש פ' אין עומדין, דא"כ מ"ש אריכות ימים דנקט, הא כל דבר שמתפלל ומאריך בו אינו חוזרת ריקם דהא מייתי התם ראי' ממרע"ה ע"ש, אלא צ"ל דבשכר מצות אריכות התפלה מאריכין ימיו והיינו בעוה"ז דומי' דאינך דקחשיב התם ואפשר משום דהו' במקום עבודה ואמרי' בעלמא דהעבודה מארכת ימים ולכן א"ל רבא דהו"ל להתפלל בלא אריכות רק מה שתקנו אנשי כנה"ג ואי משום דהמאריך בתפלתו מאריכין ימיו האיך מניחין דבר ששכרו בעוה"ב ועוסקין דבר ששכרו בעוה"ז וכמ"ש אותו לשון בהדי במס' תענית ד' כ"א ברש"י ולא שחשדו חלילה שכוונתו בשביל לקבל פרס הלז אלא דעת' דנפשי' קאמר להעריך זה נגד זה וכו' עכ"ל ועפי"ז נ"ל ליישב דלכאור' תמיה' על ר"ה תק' על מרע"ה שהרבה בתפילה כ"כ איך מניחין חוי עולם וכו' ונרא' שלזה כוונו ספ"ק דסוטה דרש ר' שמלאי מ"מ נתאווה מרע"ה לכנוס לא"י וכו' וכי לאכול מפריה וכו' אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו' ישראל וכו' אכנס אני לארץ וכו' א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם עכ"ל, ותמוה דהא משה לא עשה ע"מ לקבל פרס ע"ש במהרש"א, ונ"ל כיון דאסו' להאריך בתפלה משום ה"ט דמניחין חיי עולם וכו' ע"כ משה שהאריך בתפלה על עסקי חיי עולם הי' והנו כדי לקיים המצות ביקש לחיות יותר, ולפי שידע שני דורות קצובים לו ק"כ שנה, לכן האריך בתפלה ובזכות מצוה זו שמאריך בתפלה מגיע לו שכר זה שמאריכין ימיו, לכן א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש ברבוי תפלתך אלא לקבל שכר ר"ל שכר על מאריך בתפלה שהו' אריכות ימים וחיי' שעה זו חיי' עולם היינו כדי לקיים המצות, אבל לא בשביל לקבל שכר המצות כי אצל משה שכר מצוה מצוה עשיית המצוה עצמו שכרו הוא וקיבול שכרו הו' על התפלה שהאריך, שיאריך ימים כדי לקיים המצות שהי' הו' חיי עולם. והשיב לו הקב"ה מעלה אני עליך כאילו עשיתם,