דברי מהרי"א חלק ב לו

שמחלו לו חבירו נקרא מחילה לשון חול שלא נתקיים הדבר כמו שהי' וא"כ הנכון הוא לומר מחילה לחטאים כדעת רמ"א ושל"ה [והג' בעל נוב"י מביא סייעת' לדידהו מנוסח הפיוט אל מלך יושב וכו' והו"ל להביא מנוסח התפלה במוסף דר"ח למחילת חטא וכו' איברא בנוסח תפלת י"ח ברכת סלח לנו וכו' מחל לנו מלכינו כי פשענו וכו' וצ"ע] וראי' יותר מבוררת נ"ל מדרשת חז"ל במס' חגיגה דף י"א על היתר נדרים שמואל אמר עדיפי מכולהו שנאמר לא יחל דברו הוא איני מוחל אבל אחרים מוחלין לו וכן היא בנדרים ט"ז אבל מיחל הוא לחפצי שמים הרי בהדי' ביארו חז"ל דמחילה הוא לשון חולין וחול שנתבטל הדבר ואינו קיים וכנ"ל ובגמ' דברכות דף ל"ב ויחל משה רבנן אמרי מלמד שאמר משה רבש"ע חולין הוא לך מעשות וכו' רבא אמר שעמד בתפלה לפני הקב"ה עד שהפר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ופרש"י נדרו דבורו שאמר ואכלם ולפמ"ש רבא ורבנן שניהם פירשו ויחל לשון חולין אלא רבנן פי' שלא יעשה עולמו חולין שכבר נשבע לקיים העולם ידברו אמת וקדוש לעולם קיים כטענת א"א הנ"ל ורבא פי' שמשה עשה דיבורו של הקב"ה ואכלם לחולין וביטול הדבר כנ"ל ובמדרש איתא אמר משה הן קלסתיך וכו' וא"ל הקב"ה והלא אמרת והן לא יאמינו לו וכו' נ"ל הכוונה דהן בלשון יון אחד. ומשה שבחר לשון ערומים וקלס להקב"ה בהן הי' לו לשמש בלשון זה כולו קודש כמשמעו הן א' אבל שינה דבורו מקודש לחול במ"ש והן לא יאמינו לי ובני ישראל מאמינים בני מאמינים הרי לא דיבר אמת והקב"ה מדקדק עם הצדיקים וכו' וא"כ על תשובה זו שהשיב לו הקב"ה על אמרו הן לא יאמינו לי ימות במדבר בא מרע"ה בטענה ואמר ד"א אתה החלות להראות וכו' שאמרת לו ועתה הניחם לי וכו' שהדבר תלוי בי ולכן ויחל משה הפר לו נדרו ואם כן אתה גם כן החלות נדרך ודיבורך ובזה הטיח דברים כלפי מעלה כמו אברהם שדימה המדרש אותו לאיוב ולכן אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף וכו' בדבר הזה וכנ"ל ועיין בתענית ז' ע"ב איתא נמחלו עונותיהם שנאמר נשאת עון וכו' הרי פי' נשא מחילה בעון וכתיב נמי נשוי ששט ותרגום אם תטיב שאת ותשבק לך וכו' וה"פ תשא וסלחת וכו' על כן פירש מחילה ודו"ק עכד"ק של אבי הג' ז"ל: ואתחנן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו' ואית' במדרש אמר הקב"ה למשה אם אעברה נא בטל סלח נא ואם סלח נא בטל אעברה נא ופלא ונ' דהנה אות' במדרש כשעשו ישראל את העגל אמר הקב"ה למשה עוד רגע אחת ואכלה אותם ח"ו אמר לו משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפיך וישבע הקב"ה שאם לא יהי' עשרה צדיקים לא יסלח להם מיד הלך משה וביקש ולא מצא כי אם שבעה ואלו הן משה אהרן מרים יהושע כלב אלעזר ואיתמר בא לפני הקב"ה אמר לו הנה לא מצאתי אלא שבעה לא תשחית איתם בעבור השבעה אמר לו הקב"ה הלא נשבעתי אמר משה הנה הצדיקים במיתתן קרוים חיים וא"כ אברהם יצחק ויעקב ראוין להצטרף עמהם ועמהם יש י' צדיקים והנה אית' בחו"מ שני שותפין שהו' להם דבר בשיתוף ומת א' מהם אמרינן שאין להיורשים שום שותפות ובטל השותפות והנה גם הכא הו' כן שהרי משה ואהרן שותפים הי' בחטא העגל דמשום שמשה נתעכב בהר עשו העגל ואהרן בעצמו עשה והנה עכשיו כשגזר הקב"ה שיכלה את כל מי שעשה העגל וא"כ גם משה ואהרן בכל אבל כשמת אהרן אח"כ נתבטל השותפות וא"כ הי' יכול משם לעבור לא"י כי הגזירה נתבטלה לפיכך אמר משה אעברה נא כי הגזירה נתבטלה כי השי"ת אמר להם בלשון רבים לא תביאו ר"ל משה ואהרן לא תביאו אבל כשאהרן מת אז בטל השותפות ויוכל