דברי מהרי"א חלק ב לה

א"מת כס"ת ב"ראשית ב"רא א"לקים וה"ט הוא להורות כי לעולם כל משפטי צדקך התורה נצחיות היא ותכלית הברואה הוא האדם שנברא בע"ש אחר כל הנבראים ו"אדם נמי במ"ק גימטריא ט' וכיון שהכל הולך אחר החתום ו"אדם במ"ק גימטריא א"מת ונברא אדם בסיף מ"ב לכן חותמי של הקב"ה אמת חותם דייקא שחתם כל מ"ב באמת דייקא וידוע מאחז"ל בפ' הבונה ד' ק"ד מ"ט שקרא אחדא כרע' קאי ואמת מלבן לבוני' קושטא קאי וכו' שיקרא לא קאי וב"פ חלק דף צ"ז ההוא אתרי' דשמי' קושטא ול"ה משני בדיבוריי' ולא הוו מיית אינש מהתם בלא זימני' וכו' הרי דאמת הוא נצחיי וע"כ ה"ט לכן העולם עומד על האמת העולם קיים דייקא ולכן או"ה אשר פיהם דיבר שוא ואך שקר צחלו כתיב בהו אעשה כלה בכל הגוים אבל שארית ישראל לא ידברו כזב ותתן אמת ליעקב כתיב ואותך לא אעשה כלה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי והנה מעלת האדם על כל הנבראים הוא זה שהוא מדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ות"א לרוח ממללא וכל שקר ואמת בבחינ' מדבר הוא ואם האדם דובר אמת יהגה חכו מקיים העולם דקושטא קאי ועליו נאמר שפת אמת תכון לעד אבל עד ארגיעה לשין שקר דשקרא לא קאי וא"כ מבואר ודאי לפי כוונת הבריאה שהקב"ה השליך אמת ארצה בשביל קיום העולם אם העולם מתנהג באמת שפת אמת תכון לעד באופן זה ודאי לא יפסד העולם אלא ישאר נצחיי וה"פ דברי דהע"ה יסד ארץ על מכוניה דייקא ר"ל על האמת שהשליך ארצה, וע"י זה יסד ארץ וברא העולם ובאופן זה ג"כ יתקיים העולם על האמת בל תמוט עולם ועד אבל בעו"ה כתיב ותהי האמת נעדרת ושקרא לא קאי לכן אחז"ל דהעולם יהי' חרב ונפסד וכן כתיבי קראי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וכו' נמצא כל ד"ח קיימים – יהנה הג' בנוב"י סי' ל"ג ב"ה א"ח כתב שלא מצא שום שירש ללשון מחילה בלשה"ק לא שורש חול ולא חלהו וכו' אלא שורש יחול פי' ממתין והוא לשון אריכות ועפי"ז השיג על השל"ה ורמ"א דראוי לומר מחילה לפשעים וסליחה לעונות ע"ש ולבבי לא כן ידמה, ונקדים מאחז"ל ריש ע"ז מ"ד חלילה לך מעשות כדבר הזה וכו' אר"א ב"כ חולין הוא לך מעשות וכו' ובילקוט בפ' וירא ז"ל חלילה לך וכו' נשבעת ואמרת סאין אתה מבי' מבול לעולם מה את מערים וכו' של אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי השבועה וכו' אר"י חלילה לך חולין הו' לך בדייה היא לך חילול השם יש וכו' א"ר לוי שני בני אדם נאמר בהם דבר א' אברהם ואיוב אברהם אמר חלילה לך איוב אמר אחת הי' ע"כ אמרתי תם ורשע וכו' אברהם נטל עלי' שכר איוב נענש עליה וכו' ונ"ל לבאר קצת דבמס' נדרים דרשי' לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין נ"ל הכוונה עפמ"ש בפ' חלק צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן שוב אין חוזרין לעפרן שנאמר כל הנותר בציון ונשאר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים וכו' הרי מצינו דקדוש נקרא הבלתי נפסד ופי' קדוש נבדל ושכלים הנבדלים מחומר אין בהם מיתה נקראים קדושים והנה היפוך קדוש נקרא חול וחולין וכמ"ש להבדל בין הקודש ובין החול וא"כ אם עומד בדיבורו ומקיים נדרו נקרא הדיבור קדוש והוא מעלת המדבר דובר אמת וקושטא קאי מקיים דברו אבל אם משנה דבורו ולא מקיים נדרו הרי משנה הוא מוצא שפתיו מקודש לחול והיינו לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין וז"כ אאע"ה כיון שנשבעת שלא להביא מבול לעולם ואתה קדוש לעולם קיים ודבריך אמת וקיים לעד א"כ חלילה לך מעשות וכו' שאם תעשה כן לכלותם חולין הוא לך בדיוה הוא לך דייקא נראה שאין דבורך אמת וקיים לעד חלילה והעולם קיים על האמת שהשלכת אמת ארצה וחותמך אמת שאתה מאמת דברך לקיים העולם והנה כי כן מחילה הוא שורש חול וחולין שאם הי' הדבר קיים תמיד ל"ה נקרא חול אבל כיון שהחטא נתבטל וכן בממון נפסק החוב מעליו