דברי מהרי"א חלק ב לא

המדות לבד יחזרו בתשובה כמו בעובדא דר"ז כנ"ל, והנה במקראי קדש אלו יש להרגיש ג"כ בדברי משה אעברה נא וכו' אש"ר בעב"ר הירדן מיותר לגמרי סימן זה, וגם בדברי הקב"ה שאמר אל תוסף דבר אלי וכו' תיבת אלי מיותר אמנם נ"ל לפמ"ש במד"ר פ' ואתחנן ע"פ וידעת היום וכו' יתרו נתן ממש בע"ז וכו' נעמן הודה וכו' רחב שמתהו בשו"א וכו' משה שמו אף בחללו של עולם שנאמר ד' הוא האלקים אין עוד אף בחללו עולם וכו' עש"ה, וידוע אמרם איירא דא"י מחכים, וה"ט לפי שהוא מכוון נגד א"י שלמעלה ואויר טהור, וזה שער השמים שהתפלות עולות שם דרך ישר, אבל בח"ל אדמה טמאה נקראת, ואוירא מלא קליפות, וכבר אז"ל בגמ' דעירוכין אילו נכנס משה לא"י, הי' לו זכות' דא"י לבטל יצרא דע"ז, ונ"ל כוונתם שע"י ראיית השכינה שהי' משה רואה פני השכינה בעיר ד' שמה בהר ד' ומקום קדשו, יכול הי' לטהר האויר של ח"ל ג"כ ולשומו להקב"ה גם בחללו של עולם כולו דייקא, וזה"ש ד"א אתה החלות להראות את עבדך וכו' ר"ל השכינה בכינוי את"ה את גדלך וכו' אשר מי אל בשו"א וכו' דייקא ר"ל ממשלתך ואחדותך בשו"א נתברר על ידי במופתים בשו"א שזכיתי לעשות ע"י שהראיתני כבודך בח"ל, ומצינו תיבת את פירושו עם, כמו הבאים את יעקב ר"פ שמות, לז"א אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, ר"ל עם הארץ הטובה אשר בעבר הירדן למטה, אראה עמו ג"כ את הה"ר הטוב הזה א"י ובהמ"ק שלמעלה, זהו והלבנו"ן הבהמ"ק שמלבין עונותיהן של ישראל למעלה שמכוון כנגדה ממש, ובזכות השגת שכינה שמה אטהר גם האויר בחו"ל, ואשימך בחללו של עולם לבטל יצרא דע"ז לגמרי, והשיב לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אל"י דייקא עוד בדבר הזה, שרצינך לשימני בחללו, של עולם, אבל לך אומר להם כן, לכן אח"כ כן עשה משה ואמר לישראל וידעת היום והשבות וכו' כי ד' הוא וכו' בשמים וכו' ובארץ וכו' אין עוד אפי' בחללו של עולם כנ"ל ודו"ק: ומרן אבי הג' זצוק"ל פירש כך מה שהוצרך מרע"ה להקדמה זו בתפלתו אתה החלות וכו' ותשובת הקב"ה רב לך וכו' וכ' דאית' בע"מ הטעם שלא נכנס משה לא"י מ' שעמרם אביו נשא את יוכבד דודתו שהיא בכרת, ובס' כרם חמד בפרשת הברכה תולה זאת בפלוגת' דתנאי בסנהדרין נ"ז ע"ב דב"נ מוזהרין על העריות, דר"מ ס"ל על שבמיתה מוזהרין ולא על שבכרת, וחכ"א אף על שבכרת משום דודתו היא מח"כ ע"ש, והנה ביומא ס"ו ע"ב ובע"ז ד' מ"ד דגבי עגל נדונו מהם במגופה ומהם בהדרוקן מיתה ביד"ש ומהם בסייף ע"ש, ונ"ל כמו דפליגי תנאי בעריות אי ב"נ מוזהרים גם על שבכרת או לא, הה"נ בע"ז דב"נ מוזהרים דנפ"ל מחד קרא ויצו ד"א על האדם לאמר, אי גם על שבכרת מוזהרים תלי בפלוגת' הנ"ל ואית' באבות דר"נ דטעם ששיבר מרע"ה הלוחות לדונם כפנויה שזינתה קידם שקבלו הלוחות, ולא כא"א שזינתה, ותמי' לכאור' דהא גם קידם מ"ת גם ב"נ מוזהרים על ע"ז ואיך נדונו כפנויה, אמנם לפמ"ש ניחא כיון דרובן בני כרת היו, דהיינו גיפף ונישק ובלא התראה אי ששמח בלבו ומתו במגיפה והדריקן, ומיעט מהם בסייף, ואי אין ב"נ מוזהרים על שבכרת וקיי"ל העולם נידון אחר ריבו, לכן שיבר הלוחות לדונם כפנויה שזינתה כנ"ל, ובס"פ הברכה סיום התור' לכל היד החזק' ומורא גדול וכו' לעיני כ"ו וכו' ופירש"י קבלת הלוחות ושבירתן ונסים וגבורות שבמדבר הגדול ונירא, ועי' במד' תנחומא ואתחנן שא"ל הקב"ה למשה הרי אתה עשית וי"ו עונות, א) שלח נא וכו' ב) והצל לא הצלת וכו' ג) הצאן ובקר ישחט וכו' ד) לא ד' שלחני ה) שמעו נא המורים ו) והנה קמתם תחת וכו' עש"ה, וא"כ משה סבר כטעם הע"מ הנ"ל, ולכן כדי להוכיח דב"נ לא הוזהרו על שבכרת וכדין נשא עמדם אביו את יוכבד דודתו, לכן הקדים ואמר אתה החלות וכו' גדלך