דברי מהרי"א חלק ב ל

דמסגינא ד' אמות בלא תורה ותפילין וכו' דייקא כגון אנא לפי גודל חשיבותם ובזה מתורץ תמי' הר"ן בדרוש ואתחנן שהפליא כיון שא"ל דבר שעומד בפני התשובה א"כ איך לא הועילה למשה דבלתי ס' עשה תשובה על כל מה שפגם וחטא, ולפמ"ש א"ש דהרי אחז"ל ביומא פ"ו על חילל השם כולן תולין מיתה מכפרת שנאמר ונגלה וכו' והנה ביער' דבש הבי' מד' אתה האלות להראות וכו' בסנה ותמוה, ונ"ל מדלא אמר להראות לעבדך, תרתי משמע את עבדך משמע נמי עם עבדך, ור"ל על ידו כמ"ש הבאים את יעקב, ואחר שידע מרע"ה טעם הגזירה יען לא האמנתם וכו' שלא גרמתם להחזיק איתם באמונה והיינו ע"י שאמר מקדם והן לא יאמינו כדברי כלי יקר הנ"ל לכן כה אמר משה בתפלתו כדי להתנצל א"ע וה"פ ד"א אתה החלות להראות את עבדך וכו' בסנה את גדלך במן ואת ידך החזקה וכו' אשר מי אל וכו' נס הסנה הי' הסנה איננו אוכל נס בטבע המציאות קיים ויד החזק' בקריעת הים בשידוד הטבע והראות להם על ידי כל אלו את גדלך בקיום הטבע כמ"ש מה גדלו מעשיך ד', ד"א גדלת מאד וכו' וידך החזקה בהרוסת הטבעיים אשר מי אל יעשה כמעשיך בקיום הטבעיים וכגבורתך בהרוסתם ולכן לא נסתפק אצלי כלל שצריכים להחזיקם באמונה אחר שראו כל אלה על ידי כעת היום וא"כ לא חטאתי בזה שלא דברתי אל הסלע אע"ג שאמרתי מאז הן לא יאמינו לי והשיב הקב"ה רב לך דייקא גבאי דידך אפי' הא נמי נחשוב לחילול השם ולפי שחטא בדיבור הן לא יאמינו וחטא נמי בהפכו במניע' הדיבור יען לא האמנתם בי לכן העונש מדה כ"מ אל תוסף דבר וכו' וא"כ גדול כ"כ עון חילול ד' שאדון הנביאים מרע"ה נלכדו ולא הועיל לו תשובה אף שלא הי' חילול השם בסיבתו אלא קצת מניעה לקידוש השם כמ"ש יען לא האמנתם להקדישני והוא רק גרמא למניעה לקידוש ד' ובשב וא"ת במה שלא דיבר עאכו"כ בדור יתום כזה שאנחנו בו שצריכים ודאי לחיזוק אמונה וק"ו אנשים המונים כמוני וק"ו מי שפוער פה ולדבר ומחלל ד' בדברים, ולא רק גורם כמה וכמה גדול עונו מנשוא ח"ו: עוד נ"ל על פסוקי בפ' ואתחנן, ד"א אתה החלות להראות וכו' בהקדים קושי' מהרש"א בח"א על הק"ו שדן משה בפ' וילך הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם וכו' מעובדא דר"ז קטינא חרוך שקו' דהדרי הצדוקים בתשובה בתר דשכוב שיראו לנפשם דאזיל לי' מגינם, א"כ ק"ו פריכא הוא ע"ש ונ"ל עפמ"ש הר"ן בדרוש ה' מדרשותיו והכלי יקר בפ' ח"ש דשני סוגי עבירות הן, א' מצד האמונה והוא בשכל משובש בדיעות כוזבות, וא' מצד החומר במדות לפי מזג טבע האדם עש"ה באורך מזה, ונ"ל דמקולקל באמונה מביאו ממילא לקלקול המדות, בחושבו לית דין וכו' ואית' בסנהדרין לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות בפרהסי' הרי שלא היו מקולקלים באמונה, אלא במדות, מצד מזג החומר, וא"כ נ"ל בעובדא דר"ז אותן צדוקים היו מקולקלים באמונה ולא במדות, לכן אהדרו בתיובת', אבל באותו דור שנתבררו האמונה ע"י משה, אלא במדות הי' מקולקלים, וזה אינו מפסיד האמונה, לכן יפה דן משה ק"ו הן בעודני וכו' שלא הי' ספק באמונה, מ"מ קלקול המדות הביא אתכם להיות ממרים עם ד', שעבדו ע"ז כדי להתיר להם עריות כנ"ל ק"ו אח"כ, אף שישובו ויתקנו המדות, הא יש לחוש שיקלקלו בדיעות האמונה, וממילא יבואו לקלקול המדות, וזהו נ"ל כוונת המד"ר ז"ל כשהגיע זמנו ליפטר א"ל דבר א' אבקש ממך שיבקעו השערים משמים ותהומות שיראו כל העולם כבודך שאין זולתך וכו' ע"ש, הא דלא ביקש זאת מקודם עד עתה משום שא"ל לישראל בהדי' כי ידעתי אחרי מותי השחת שיראו קודם מותי, שהקב"ה באמרו הנך כוכ"ב וכ' וק"ם העם וזנה וכו' כן ביקש שיראו קודם מותי, שהקב"ה יחיד שמיתתו לא יהי' סיבת החטא, וכדי שבאמת לא יעבדו א"ז לז"א וממילא מקלקול