דברי מהרי"א חלק ב כח

אמר תו שלא יאמרו חזק היא והרי א"נ חזק הוא לא תראי ממנו, ונ"ל כוונתו לא תראו את מל"וראו היינו השר של סנחרב למעלה שהוא באמת חזק ולא העריצי לא תאמרו חזק הוא סנחרב בעצמו כי ד' יפקוד על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על אדמה לכן את ד' צבאות דייקא איתו תקדישו והיא מוראכם והו' מעריצכם דייקא הוא מ"וראכם הוא השר שלכם בעצמו כי חלק ד' עמו וגם הוא מעריצכם הוא תוקפכון נותן לכם כח ועצמה שגם אתם חזקים ובדיוקא נקט את ד' צ"באות כי יפקוד על צבא המרום וכו' להפיל השר ואח"כ את האומה למטה כנ"ל עוד נ"ל לפרש בצירוף הפסוק בישעי' ססי' כ"ט כי בראותי ילדיו וכו' ןהקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו ותמוה מ"ש שמייחס הקדושה לקדוש י"עקב והעריצ' היינו התוקף וחוזק לאלקי ישראל ונ"ל דאיתא גדול מצוה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה: וכ' מרן אבי הנ' זצוק"ל להסביר טעמו וז"ל נ"ל עפ"י מאמר חז"ל אם עושין רצונו ש"מ מוסיפים כח בפמלי' של מעלה שנאמר תנו עוז לאלקים וכו' וכוונתם נ"ל דאיתא בע"מ מאמר כ"ח טעם הקרבנות וגם התפיות שתקנו כנגדם הם אשה ריח נחוח לד' נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצונו וכ"כ בתהלים מ"ם ברש"י והנה בטבע מן האדם דבר מירגש בחוש הוא מי שמקבל נחת רוח ע"י שעושים רצונו מתענג ונתוסף לו בזה רוח חיוני נכח עצום וכתיב מבשרי אחזה אלקי לכן בעושין רצונו ש"מ כביכול מוסיפים כח וכו' ע"י שעושים רצונו הוא נחת רוח לפניו ית' שנאמ' תנו עוז וכו' והנה תשלומים של הקב"ה הו' מדה כנגד מדה במדה שאדם מודד וכו' ולכן גם הצדיק שעושה רצון ד' ומצןתו מוסיף כח בפמלי' של מעלה ע"י נחת רוח כנ"ל גם הקב"ה עושה רצון יריאיו והוא ית' גוזר וצדיק גוזר בהיפוך ומבטלה שנאמר ותגזור אומר ויקם לך וזהו נחת רוח לצדיק על שאמר ונעש' רצוני כאז"ל מי מושל בי צדיק, ועי"ז ניתוסף לו כח רוח חיוני וז"ש וקוי ד' יחליפו כח דייק' וכן זה"ש והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע דווקא בה"א הידיעה אותו הזוהר וכח שמזהירין הרקיע ומוסיפין כח למעלה יזהירו בו הם וקוי ד' יחליפו כח כנ"ל ובזה גדול מצווה ועושה יותר וכו' שמוסף כח למעלה וגם הוא יחליף כח שנעשה רצינו והן הן דברי התנא ר"ג בפ"ב דאבות עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו וכו' משא"כ באינו מצווה ועושה וכו' ע"כ דברי קדשו והנה איתא בחולין דף ק"א אר"י והלא מבני יעקב נאסר וכו' תני' א"ל לר"י וכו' נאמר ע"כ לא יאכלו בני יעקב והלא לא נאמר אלא בני ישראל ולא נקראו בני ישראל עד סיני אלא בסיני נאמר וכו' הרי דקודם מ"ת בני יעקב נקראו לז"א והקדישו את קדוש י"עקב דייקא קודם מ"ת שאין מצווה ועושה ואת אלקי י"שראל דייקא אחר מ"ת גדול מצווה ועושה שגם יעריצו מוסיפים כח למעלה ע"י נחת רוח כנ"ל אמנם זהו אצלינו שיצה"ר בינינו וכן מצווה ועושה גדול וכו' שיצרו תקפו כמו שכתב רש"י ותוס' בע"ז וע"י כבישת היצה"ר לעשות רצון ד' נחת רוח לפניו ומוסיפים כח וכו' וזהו שאנו אומרים נעריצך יר' נוסיף כח ע"ו עשיית רצונו וכמ"ש תנו עוז וכו' וכתיב את אלקי ישראל יעריצו אבל מה"ש אין להם מונע ויצה"ר מלעשות רצון הקב"ה אין זה כ"כ נחת רוח וליכא עי"ז תוספת כח לכן מה"ש רק מקדישים ולא מעריצים וא"כ ה"פ בישעי' ח' הנ"ל לא תראו ולא תעריצו, ר"ל שע"י היראה ממנו תגרמו בזה נחת רוח לסנחרב וזהו סיבה עצמית בטבע לתוספת כח וחוזק לבו וכוונתו לומר לא תוסיפו לו כח ע"י היראה ממנו אבל את ד"צ אותו תקדישו וכו' ולפי דלא מיירי קרא התם בעשיית מצות ד' וגם שלא יתגאה אדם לומר שהוא מעריץ לה' לז"א הוא מוראכם והוא מעריצכם וא"כ י"ל דה"ט דחביבין ישראל נפל לפני הקב"ה