דברי מהרי"א חלק ב רעה

וזש"א "ראש לבי דבר טוב" ר"ל כשרחש לבי לומר דברי תורה, אז אם "אומר אני מעשי למלך" דהיינו לפני ת"ח הנקראים בשם מלך "לשוני עט סופר מהיר" צ"ל במהירות, אבל אם "יפיפית מבני אדם" כשאני אומר לפני שאר בני אדם "הוצק חן בשפתותיך" צ"ל בלשון נאה. מט אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו. א"ל דהנה לאו כל אנפין שווין בנתינת צדקה, ישנם הנותנים בכוונה רצויה ולשם שמים. ויש שרק לכבוד עצמם הם דורשים כדי שיהללום בשערים, והבחינה בזה הוא, כגון אם יש לו להאדם קרובים עניים, ואין ניתן להם כי אם לאחרים שאינם קרוביו, אז מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלכך הוא נותן כדי שיכבדוהו, וז"ש "אח לא פדה יפדה" דהיינו אם לאחיו וקרוביו לא יתן ולא יפדה אלא איש דהיינו לאיש זר יתן מכספי, מיניה מוכח "לא יתן לאלקים כפרו שאין נתינתו לש"ש אלא להתהדר. נא כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וגו'. ונ"ל דאפשר לומר ב' טעמים על הקרבת קרבנות, חדא כיון שאין לכהן חלק ונחלה בתוך בני ישראל וע"י הקרבת הקרבנות יתנו לו מתנות, והב' שיחשוב שמה שעושים עם הקרבן היה ראוי לעשות עמו ומתוך כך ישבור את לבו וישוב בתשובה שלימה, והנה קרבן עולה יוכיח שע"כ כטעם האחרון, שהרי עולה הוא כולה כליל ואין לכהן שום חלק בה וע"כ הטעם כדי שיבא לשבירת לב, וז"ש שכי לא תחפוץ זבח ואתנה ר"ל שאין רצונך בקרבנות כדי שיתנו מתנות לכהן דא"כ "עולה לא תרצה" דלפי"ז עולה לא ירצה לפניך שאין בו לכהן כלום, אלא ודאי "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה" שעיקר טעם הקרבנות שיבא לרוח נשברה לפני הקב"ה. צ מי יודע עוז אפך וגו' למנות ימינו כן הודע. ונ"ל דהנה ב' טעמים ישנם הגורמים למיתת צדיקים ח"ו, א' מפני שהקב"ה רוצה להביא רעה על העולם ח"ו, ע"כ נוטל הקב"ה את הצדיק כדי שלא יראה ברעה אשר ימצא את העם, והב' כדי שלא ילמד ממעשי הרשעים שבדורו, והנה הבחינה בזה לדעת מפני מה מת הצדיק, אפשר עפי"מ דאיתא בגמרא [יומא ל"ח ע"ב] כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, וא"כ אם הצדיק מת בזקנותו דליכא חששא שיחטא, אז בוודאי נאסף מפני הרעה, וז"ש "מי יודע עוז אפיך" ר"ל מי יודע הטעם לאפיך שנטלת את הצדיק, אמנם "למנות ימינו כן הודע" ר"ל כשנעמוד למנין ימיו ונראה שעברו רוב שניתיו אז נודע דהטעם הוא מפני הרעה וכנ"ל. קיח מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. נ"ל ע"פ מה דאיתא במשנה (מידות פ"ד מ"ז), ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לארי שנאמר הוי אריאל אריאל וכו', וכתב שם המהרש"א בח"א וז"ל ועניני כמ"ש שהתחלת ממשלת שלמה שבנה המקדש הוא היה במעלה עליונה, ומכאן ואילך נפחת מלכותי, וע"ז רמז שהיה רחב מלפניי בתחילת בנינו בימי שלמה, והי' נפחת והילך עד שהיה מאחוריו צר ונשאר ממנו מעט בסופו בכותל המערבי, ומייתי מתני' שנאמר הוי אריאל אריאל בלשון כפול, דקאי על חורבן ב' מקדשים עיי"ש ודפח"ח. וא"כ לפי טעם זה ע"ש שסופן ליחרב נעשו באופן וצורה זו, ממילא נשמע דבבית הג' שלא יחרב לעולם לא יהיה ההיכל צר מאחוריו אלא בשוה ממש ארכו כרחבו, וזה כוונת דהע"ה, לפי שראה שעתיד הבית ליבנות בצורה זו צר מאחוריו ע"ש שסופו ליחרב, לז"א מן המיצ"ר קראתי יה בשני בתי מקדש שנבנו צ"ר לאחוריו קראתי י"ה מקדם, אבל בקשתי ענני במרח"ב יה בבית השלישי העתיד שיבנה ב"ב, שגם במערב מקום שכינה יהיה רחב מאחוריו כמו מלפניו כנ"ל.