דברי מהרי"א חלק ב רע

גדרי התשובה נחלקים לב' דהיינו תשובה מאהבה ותשובה מיראה, וודאי דתשובה מאהבה הוא תשובה יותר מעולה מתשובה מיראה, ולפי"ז אפשר דאותם שחטאם גדול דהיינו שבעצם טבעם הם רעים, מחייבים לשוב תשובה מעולה דהיינו תשובה מאהבה, ואותם שאין חטאם גדול כל כך דהיינו שחטאם נגרם רק ע"י התחברות עם אינשי דלא מעלי, די להם בתשובה הפחותה דהיינו תשובה מיראה, והנה המפרשים כתבו טעם למה ייחד הקב"ה שמו רק על ג' אבות כמו שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק וכו' ולא על שאר צדיקים הוא מפני שהם באי לידי הכרת הבורא מעצמם ולא היה להם מי שידריך אותם משא"כ שאר צדיקים, נמצינו למדים מזה שע"י שמכיר את הבורא מעצמו זה גורם שהקב"ה מייחד שמו עליי. והנה מי שהגיע לדרגת תשובה מאהבה, בודאי בא ע"י שהכיר את הבורא מעצמו וראה רב חסדיו עמו וזה גרם לו שיאהוב אותו, וזש"א "שובה ישראל עד ה' אלקיך ר"ל שיעשה תשובה כזו, שה' יהא אלקיך, דייקא שתהיה ראוי שהקב"ה ייחד שמו עליך דהיינו תשובה מאהבה שהוא בא ע"י הכרה עצמית בבורא ית', ולמה אתה מחויב לעשות תשובה כזו "כי כשלת בעונך" דהיינו שהעוונות לא היו מפני שלמדת מאחרים רק עינך, שהיית מעצמך רשע ולכך צריך לשוב תשובה מעולה דהיינו תשובה מאהבה. סוכות אלקים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד [תהלים ס']. נ"ל המשך הפסוק דהנה הקב"ה צוה אותנו בחג הסוכות ושמחתם שבעת ימים, ואין שמחה אלא בבשר ויין, ולכאורה ע"י ריבוי שמחה בדברים הגשמיים כגון בשר ויין, קל להאדם להגיע ח"ו לבחינת וישמן ישורון ויבעט כי על כן י"ל בא מספר שבעת ימי החג, כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה, וכן שיעור סוכה שהיא ז' על ז' מורה על קברו של אדם, ולכך כיון דזכרון יום המיתה הוא לנגד עיניו בודאי לא יחטא כמאמר חכז"ל [אבות ג'] הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך וכו' וז"ש "אלקים דבר בקדשו אעלוזה דהיינו הקב"ה צוה לנו לשמוח בחג הסוכות, וא"ת שע"י זה יבא לשכוח מהקב"ה לז"א "אחלקה שכם" ר"ל שאתן חלקי של הקב"ה ולא אשכח ממנו ח"ו יע"י מה "ועמק סוכות אמדד" שאמדוד שיעור סוכה שהוא מורה על סופו של אדם ישוב לא יבא לידי חטא. במערבית ליל א' דסוכות, הלל גומרים כל שמונה קירא פרשת קרבנות בזמנה טעם והושיבם בארץ שמנה נצח צור ישראל לאמנה וצ"ב. ונל"פ דה"ק דהנה בסוכות גומרים הלל כל שמינה משא"כ בפסח רק ביום הא' והטעם הוא, כי בסוכות כל יום ויום חלוק בקרבנותיו משאר הימים לכך נחשב כל יום ליו"ט בפ"ע, משא"כ בפסח הקרבנות שווים בכל הימים, והנה אף בזמן הזה דאין ביהמ"ק קיים ואין מקריבין קרבנות, מ"מ ונשלמה פרים שפתינו ואמירת פ' קרבנות נחשב כאלו הקרבנו בפועל אבל בכ"ז אע"פ שנחשב לפני הקב"ה כאלו הקרבנו מ"מ אנו מתפללים שיגאל אותנו כדי שתהיה הקרבת הקרבנות באמת, וז"ש הפייטן – הלל גומרים כל שמינה, והוקשה לי ומאי שנא מפסח שאין גומרים רק ביום הראשון, לז"א – קורא פרשת קרבנות בזמנה דקריאת פ' קרבנות נחשב כהקרבה וא"כ הוי כל יום יו"ט בפ"ע וכנ"ל, אך אעפ"כ טעם והושיבם בארץ שמנה דהיינו שנזכה לגאולה שלימה ולעלות לא"י, כדי נצח צור ישראל לאמנה – שיהא הקרבת הקרבנות באמת, ולא כמו שהקרבנו עד עתה בגלות.