דברי מהרי"א חלק ב רסח

השלמה לספר דברים ואתחנן אל ה' וגו'. פירש"י ז"ל אין חנון בכל מקום אלא מתנת חנם אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. הנה מה שכתב רש"י שיש להם לתלות במע"ט קשה שהי' לו לומר שיש להם לבקש, ונראה לבאר כוונת רש"י בזה דהנה נראה ונתבונן הדבר אצל מלך בשר ודם שיש לו עבד נאמן ועובד אותו בכל נפשו ומאודו ויש למלך נחת גדול ממנו. הנה אם אמנם מן הראוי שהמלך יעניק לו מטובו ויתן לו גמול טוב עבור עבודתו הנאמנה והעונג שקבל על ידו אעפי"כ אין העבד יכול לתבוע שכר מאת המלך על עבודתו, כי הי' מחויב בדבר לעבוד את המלך ולשמשו בכל כחו כראוי מעבד למלכו. אמנם אם המלך נתן לו וחננו במתנות והעניקו מטובו יכול העבד לתלות שנתן לו המלך מתנה חלף עבודתו אשר עבדו ולא שנתן לו שכר כי שכר אינו מגיע לו כלל, אמנם הצדיקים אינם תולים כלל במעשיהם הטובים וחושבים שאין להם שום מעשים טובים, ומה שהקב"ה נותן להם היא מתנה של חנם שאינם כדאים כלל להמתנה ע"י מעשיהם, וזה שאמר רש"י אעפ"י שיש להם עכ"פ לתלות המתנה של הקב"ה במעשיהם הטובים, לא שיבקשו שיתן להם הקב"ה, רק שאם נתן להם שיתלו המתנה במעשיהם הטובים גם זה אין חושבים הצדיקים אלא מבקשים מתנה של חנם. שמע ישראל וכו' ואהבת את ה' וכו'. ונ"ל כי מתחילה צריך אדם להאמין בהקב"ה באמונה פשיעה מבלי חקירה רק ע"י קבלת האבות, אבל אחר שמילא כרסו בלחם ובשר בלחמה של תורה, מותר לו להתעסק גם בחקירה, כדי שתהיה הכרתו בהבורא שלימה, ויגיע ע"י זה לאהבת השם, משא"כ ע"י אמונה פשוטה לא יגיע לדרגת אהבת השם, וזש"א בתחילה צריך להיות עבודת האדם להקב"ה רק שמע ישראל היינו ע"י שמיעה וקבלה מהאבות, ואח"כ יבא גם למדרגת ואהבת את ה' אלקיך, ע"י הכרתו את הבורא ע"י חקירה. בהפטורה. נחמו נחמו עמי וגו'. במד' [ילקוט ישעי' רמז תמ"ה] ישראל חטאו בכפלים ומתנחמים בכפלים, חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים, לקו בכפלים דכתיב כי לקתה מיד ה' כפלים, ומתנחמים בכפלים דכתיב נחמו נחמי עמי. ונ"ל דאיתא בגמרא [יומא ט' ע"ב] מפני מה חרב ביהמ"ק הראשון, מפני ע"ז ג"ע ש"ד, ביהמ"ק השני מפני שנאת חנם, ולפי"ז מצינו שישראל חטאו בעבירות שבין אדם למקום ובעבירות שבין אדם לחבירו, וממילא הוי מדה כנגד מדה שלקו בכפלים, כנגד ב' סוגי עבירות שעשו, וגם הנחמה ראויה להיות בכפלים, וז"כ המדרש חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים, ישם בהמשך הפסוקים נרמז אלו שני סוגי עבירות, דהנה החילוק ביניהם הוא, דע"ז ג"ע שמאד הוא בפרהסיא לעין כל רואים, אבל שנאת חנם, היא בצנעה דבר המסור ללב. וז"ש כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה, דהיינו שהיה בגלוי, ועוד טומאתה בשוליה בצנעה, וע"כ לקתה בכפלים דכתיב כי לקתה כפנים "בכל" חטאתיה דייקא תיבת בכל נגד ב' העבירות, והנחמה נמי על ב' העבירות דכנגד העבירות שבין אדם לחבירו, אמר נחמו נחמו עמי, דהיינו עמי בלב אחד ובנפש אחד, שנעשיתם אוהבים זה לזה, ועל עבירות שבין אדם למקום אמר, יאמר אלקיכם, ר"ל אני אלקיכם ואמחול לכם.