דברי מהרי"א חלק ב רסג

המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר בעבודת אחר ראוי שיהי' השכר יותר גדול אבל השי"ת אחר שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו או מידך יקח [איוב ל"ה] א"כ אין ראוי שיהיה השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי שטרח וסבל העבוד בעבודה ההיא ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהיה השכר זמני וכו' אבל העונש אף שכתוב אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו מ"מ אחר שכונת החוטא לעשות היפך מצות השם שהוא בלתי בעל תכלית במעלה ולמרות עיני כבודו ראוי שיחשוב אל החוטא לערוך עונשו כפי ערך הנעבד מי שמרה את רוחו כפי כונתו שהרי חלקה תורה בין שוגג למזיד שאם החטא הולך אחר כונת החוטא א"כ ראוי העונש לרשע נצחיי כמו שהשי"ת נצחי בלתי בעל תכלית והשכר זמניי כפי ערך העובד והעבודה כן הוא שורת הדין נותן השכר יהיה זמני והעונש נצחיי אבל על צד החסד נהפוך הוא השכר ישוב נצחיי והעונש זמניי כאמרם ז"ל עונש רשעים בגיהנם י"ב חודש וכתיב לעולם ירשו ארץ [ישעי' ס'] עש"ה בארוכה ואיתא במדרש כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז און אוכלין אלא בשביל אמונה וי"ל כונתו עפ"י שאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזהו החסד מה' לטוב לנו בשכר מצוה נצחיי כולו טוב משא"כ בעוה"ז הוא זמניי ויש בו תערובת רע קצת ולפי שבטבע האדם זו סיבה למונעו מלקיים המצות כיון שאינו רואה שום שכר בעוה"ז ומהאי טעמא טעו צדוק ובייתוס במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את וכו' אלא וכו' ע"מ שלא לקבל פרס אמרו לית דין ולית דיין כפרו בשכר ועונש אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים עובדים באמונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ואז"ל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך א"כ על אמונה זו גופא משלם ד' שכר בעוה"ז היינו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין בשכר קיום איזה מצוה מהמצות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בשביל אמונה זו שמאמינים על שכר ועונש [ואין הכונה במלת אמונה לפי שמאמינים במציאות ד' שהוא ג"כ מצוה אנכי ד' אלקיך] לפ"ז על אמונה זו שכרו בעוה"ז היא זמניי כפי ערך העובד אבל שכר מצות גופם כערך כפי הנעבד בלתי בעל תכלית א"כ זהו שרמז לן ר"ל פועל בכניסתו בשביל שנכנס לעבודת ד' ע"י שמאמין בשכר ועונש ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם וכו' משלו היינו מקבל שכרו בעוה"ז כערך העבד אבל ביציאתו בגמר מלאכתו פעולת המצות משל בעה"ב מקבל שכרו בעוה"ב נצחיי בערך הנעבד הבעה"ב שהוא יתברך בלתי בעל תכלית שנ' תזרח השמש כו' דקאי אשכר עוה"ז כמ"ש מקודם שואגים לטרף כו' אכלם תזרח השמש כו' ירבצון והוא רק בשביל אמונה היינו יצא אדם לפעלו על שנכנס לעבודת ד' ומאמין בשכר ועונש עוה"ב אבל ולעבודתו עדי ערב דייקא ר"ל על עיקר העבודה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא צריך להמתין עדי ערב ביציאתו מעוה"ז לעוה"ב - ועונ"ל באופן שלישי לישב עפ"י המ"ר קהלת מה יתרון לאדם בכל וכו' השמש דיין שאני מזריח עליהם אורה ועיין דרשות מהר"י מינץ דף ב' נעלם ממנו מדרש זה ומפרש שאין לו לשום אדם לתבוע שכר מהקב"ה מן הדין כי כל עמלו שיעמול האדם הוא מקבל שכרו במה שהקב"ה מחייהו בכל יום מחזיר לו נשמתו ומזריח לו השמש היינו תחת השמש פי' במקום השמש וזהו שאמר ר"ל פועל בכניסתו משלו פי' כל שכר עמלו שמגיע לו משלו הנה שכרו אתו מיד בכניסתו בזריחת השמש עליו כל היום ושמירת תכונת כל אבריו על מתכונתם בחכמה נפלאה נשתלם כל שכר פעולתו וביציאתו מה שמקבל שכר עוה"ב הוא כולו רק משל בעה"ב הוא הקב"ה על צד החסד שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון הוא השכר על יצא אדם לפעלו וכו' משלו ומה שמקבל שכר בעוה"ב מה