דברי מהרי"א חלק ב רסב

בע"ה. דרוש לער"ח אדר פה ס"ה תרט"ז לפ"ק: בר"פ השוכר את הפועלים במסכת' ב"מ דף פ"ג אמר ר"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ופירש"י ותוס' בשם המדרש בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו בשעה שהיא שלו היינו אחר צאת הככבים וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה היא מהנץ החמה עד צאה"כ ולא מעמוד השחר ויליף לה במ"ר פ' ויצא, הוצאה משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואח"כ יצא אדם לפעלו וכו' הכנסה משל פועל דכתיב ולעבודתו עדי ערב וקשה הול"ל איפכא תחילה היציאה למלאכה ותי' התוס' שכן דרך הגמ' דחוק דהא מייתי קרא דכתיב כסדר תזרח השמש וכו' עדי ערב והכי הו"ל לר"ל למנקט סידורי' וכמ"ש במ"ר, ונ"ל עפ"י דאיתא תו התם בסמוך דרש ר"ז וא"ל תני ר' יוסף מ"ד תשת חשך ויהי לילה וכו' זה העוה"ז שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו וכו' אלו רשעים שדומין וכו' תזרח השמש לצדיקים ויאספון רשעים חיתו היער לגיהנם ואל מעונותם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו ויצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב והנה אז"ל במסכ' סוכה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע וכו' ולפ"ז מן הדין אין מקום לתבוע שכר על קיום התורה ומצות רק בתורת חסד משלם ה' השכר והיא נהמא דכסופא אמנם כונת הבריאה הי' רצון הקב"ה שהאדם בבחירתו בלבד יכבוש בעצמו ליצה"ר בלתי עזר באופן שיקבל שכרו מן הדין ושנינו בפ' אבות החנות פתוחה ופועלים עצלים ובעה"ב דוחק וכו' הרי כינוהו להקב"ה בשם בעה"ב ולאדם בשם פועל א"כ רמז לך ר"ל בדבריו מוסר השכל וה"ק פועל זה האדם בכניסתו לעבודת ד' הוא הבעה"ב היינו שנולד עיקר ביאתו לעוה"ז היא הכונה משלו שיהנה משל עצמו שיגיע לו שכר פעולתו מן הדין משלו ממש יטול שכרו אבל באמת לא כן הוא אלא ביציאתו מן העוה"ז לקבל שכרו בעוה"ב הוא מקבל שכר על צד החסד לפי שהקב"ה עזרו כמו שפירש"י הפ' ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא פי' כאלו היה הוא העושה ומייתי שפיר ראיה מקרא שנאמר תזרח השמש היינו בעת שנולד ובא לעולם הנה הכונה הוא יאספון שהאדם לבד הוא יהיה המאסף ואיגר בקיץ לחמו כדי שבהגיע העת ואל מעונותם ירבצון ר"ל בשובם למקורם ושורשם לקבל שכרם ירבצון בהשקט ובנחת יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא יהיה נהמא דכסופא והיינו ע"י שיצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב דייקא שיתחיל בעצמו וגם יגמור מלאכתו לבדו ואז יטול מן הדין אבל באמת לא כן הוא אלא עדי ערב דייקא מה רבו מעשיך ד' ר"ל לולא עזר ד' לא היה יכול לכבוש ליצה"ר כל ימיו אם היה יגע יערוב שמשו עדי ערב דייקא עשה הכל בעזר ד' עליו ומקבל עפ"י חסדי ורחמי ד' המרובים מה רבו מעשיך ד' היינו משל בעה"ב עוד נ"ל לישב כונת ר"ל בסדורו הנ"ל עפ"י שחקר העקרים מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל"ח השכר והעונש המגיע להעובד אם הדין נותן שיהיו שניהם זמני או שניהם נצחיי אם נערך כמו שהוא נוהג בין האנשים לשער השכר כפי הנעבד היינו כפי ערך מי שהעבודה אליו מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר והעובד למלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדל מעלת השכר ויתחייב מזה שכר בלתי תכלית בעבודת ד' יתברך לפי שגם הוא ית' בלתי בעל תכלית במעלה אבל באמת יש הבדל ביניהם כי הנהוג בין אנשים כנ"ל נערך השכר כפי התחלפות מעלות הנעבד היינו כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה ואחר שתועלת שקבל