דברי מהרי"א חלק ב רסא

ית"ש אנכי ד"א וכו' בזמן ששמעתם אותה האמירה היתה היראה וכו' עש"ה, ולענ"ד נ"ל באופן נאות בס"ד דהנה מי שדבק באהבת ד' בכל לבו ונפשו, לא ינוע לבבו מפני כל לא יראה כלל ולא יפחד ומורא לא יעלה על ראשו, כי הוא דבוק במסירת נפשו לד' כמו ר"ע שהיה שמח גם כשסרקו בשרו במסרק של ברזל והוא ייחד את השם בשמחה, אמנם ישראל במעמד הנבחר אף שנתעלו באהבה עזה להקב"ה כשעמדו על הר סיני שפסקה זוהמתן והקדימו נעשה לנשמע לרוב התשוקה, עכ"ז כתיב בהו וירא העם וינועו וכו' נבהלו מראות הקולות ודברים מפחידים, וזה הוראה שלא הי' דביקותם באהבה עז כמות במסירת נפש, והראיה שהרי עד שהמלך במסיבו וכו עשו את העגל, ובמדרש פ' כי תצא איתא שלא היו ישראל עם הקב"ה אחר מתן תורה אלא אחד עשר יום בלבד ואח"כ שוב היו מהרהרים לעשות העגל וכו' עי' בס' דרוש לציון דרוש ה', ועוד במדרש אמר להם הקב"ה אתמול אמרתם נעשה ונשמע והיום אמרתם אלה אלהיך ישראל, ר"מ אומר אף לא יום א' היה אלא היו עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוין לע"ז, שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ועי' בס' אם הילד פרשת כי תשא, ולכן מורא על ראשם ע"י הקולות וברקים כנ"ל – ובחיי פ' יתרו בפ' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר ז"ל יש לפרש לאמר על הנסתר, כי כל דברי השי"ת יש בהם נגלה ונסתר, ויבא הדבור על הנגלה, והאמירה על הנסתר, וזה כטעם וידבר ד' אל משה לאמר ברוב מקומות שבתורה, כי הגיד למשה הנגלה והנסתר וכו' וע' בבחיי ס"פ בא שם ביאר הקדמה זאת בארוכה עש"ה ולפי"ז נ"ל דהא ודאי בזכותא תליא, לפי גודל האהבה ודביקות האדם בד' יתב' משיג גם הנסתרות לד' אלקינו כי לא יכחד המלך מן בנו האהוב לו את כל בית נכאתו ומגלה לו מסתורין שלו בסודות התורה ורזין עליונים, כמו שהשיג משה אשר ידעו ד' יתברך פנים בפנים, לראות באספקלריא המאירה גלה לו הקב"ה הנגלה והנסתר, א בל ישראל שלא היה דביקותם עזה כמות באהבה גמורה, עד שע"כ יראו מפני האש והקולות כנ"ל, מה"ט נמי אף שפסק זוהמתן ונתעלו מן החומריות שהיו בו מקודם מ"מ עדיין לא זכו לעמוד בהר ד' ובסודו לגלות להם חלק הנסתר שבתורה ג"כ מסתורין של הקב"ה רק חלק הנגלה לבד שהוא נקרא דבר ד' ולא אמירה והנה הרמב"ם במורה כתב דירידה ועלייה יאמר בירידת האיש בעיון, והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות יאמר ירידה, וכשעולה לעיין בעולם העליון נקרא עולה ומזה המין ומשה עלה א"ל האלקים כי לעולם לא עלה משה למרום, אלא עלה בעיונו באופן ההשגה וכו' וא"כ ה"פ אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דב"ר ד' דייקא, רק חלק הנגלה לבד שמכונה בשם דיבור, אבל לא זכיתם לחלק התורה הנסתר ג"כ לפי שלא הייתם באהבה עזה גם בעת ההיא שאמרתם נעשה ונשמע וכו' ופסקה זוהמתכם כשעמדתם על ה"ס, והראיה כי יראתם מפני האש, ואילו אהבה במסירת נפש הוא אין מקום מורא מפני האש, ולכן לא עליתם בהר לאמר דייקא, ר"ל בסיבת ההר שפסק זוהמתכם, עכ"ז לא עליתם בעין מושכלות בדביקות גמור לזכות גם לאמי"רה חלק הנסתר, לאימר דייקא לכם, אלא לדיבר ד' חלק הנגלה לבד כנ"ל, ומה"ט הוצרך הכפיה גם על הנגלה אף שאמרתם נעשה ונשמע ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון עמו כנ"ל שהרי יראתם מפני האש לכן פנים בפנים דיבר ד' עמכם וכו' כנ"ל.