דברי מהרי"א חלק ב כו

אביהם ישבו מיד לשנות, אותו שאין חפץ בתורה מיד כשיגמר בא לאביו לבקש מתנתו והב' יושב ושונ' באמונ' פרקו פעמי' הרבה ולא בא לבקש מאביו הנה בודאי האב יתן יותר לזה שאוהב החכמה כי זהו גופ' יקר בעיני אביו ששונה מ' תכלית הלימוד ואינו משלם לו מפאת הלימוד רק מרוב אהבתו וצדקתו, וז"ש תאבתי לפקודך מי התאו' ואהבה וא"כ אין ראוי לשלם לי בעשיית המצות רק בצדקתך חוינו ומעתה א"י הצדיק לבקש רק מתנ"ח ענ"ל טעם על שמבקשים מהנ"ח ויפו' רב לך גם וחנותי א"א אחון, ונ"ל עפמ"ש יען קטונתי מכל החסדים פרש"י יר' שמ' יגרום החטא ורמב"ן הק' א"כ איך סיים ואתה אמרת היטב אטיב עמך ופי' הו' להיפך אחרי שגם מתחיל קטונתי ואעפי"כ אמרת היטב אטיב עמך מצד חסדך כמו כן ראוי להמשיך חסדך עלי נמצא דמי שמטיבים עמו מ' זכותו יש לזה גבול כאשר יתמו שכר פעולתו מה שא"כ למטיבים מצד חסד וז"ש וחנותי למי שאני נותן מצד חנינה את אשר אחון הי' בטוח שאחון אותי להבא ועוד אחרת יש שימנע אדם חסדו וזולתו בראותו כי אין עוד צורך לו או שי"ל אחר המטיב עמו אי שקיבל כבר מזולתו והנה כל אלו שייכים בטובת אדם לחבירו משא"כ בטובת המקום ית' כי אמרו כל הנשמה וכו' על כל נשימה ונשימה כי אם יטול נשמתו מת מיד, וזה"ש אתה החילות וכו' את גדלך וכו' שאינו מ' מעלות שלי רק מ' חסד ד' שאין לו תכלית ואם שכבר אינו צורך לחסדיו, הלא מי אל וכו' אשר יעשה כמעשיך וכו' ואין אחר הו' יוכל להטיב זולתך ויאמר רב לך שאתה מצד מעלותיך איננו מגיע לך מתנת חנם ומה שעשיתי הו' בשבילך ואל תוסף דבר אלי להתיחס אלי אשר עשיתי עמך: ואתחנן אל ד' וכו' ד"א אתה החלות להראות וכו', כבר הרגישו חז"ל ע"ז מ"ט להקדמה זו, ומור"ם שיף דקדק על שתי נוכחיות דתיבת אתה הוא מיותר דהמו"ל רק ד"א החלות וכו' וכ' מרן אבי הג' זצ"ל ז"ל בפ' שמות ותפתח ותראהו את הילד ודרשו רז"ל ותרא מבעי' לו' אלא ללמד שראתה שכינה מתוספת ה"ו של ותראה"ו ורבינו בחיי למד מזה ק"ו אם בתי' בת פרעה זכתה לראות פני השכינה לכבוד משה כ"ש אמו הצדקת שזכתה לזה, לכן רמז ותרא אותו כי טוב הו"א רמז במלת הו"א לשכינה שראתה עמו כי הו"א שמו של הקב"ה עש"ה, וידוע כי תיבת אח"ה כינוי לשכינה, וכן אר"ץ ישראל הוא כינוי לשכינה, כי עיקר שכינה בארץ כמ"ש אלקי הארץ ד' וזה שער השמים, ורש"י פי' כאן את גדלך זו מידת טובך וכו' והנה ולד"ק עוד את עבדך וכו' טפי הל"ל להראות לעבדך וכו' אבל נ"ל להיות נתאווה משה רבינו לראות בטו"ב ד' בא בארץ החיים, לזה הקדים בתפלתו ואמר ד"א אתה החילות להראות את עבדך, דתיבת את לפעמים פירושו עם כמ"ש הבאים את יעקב בס' שמות, וה"פ מיד תחילת ביאתי לעולם שהחלות להראו' אותי לאמי הצדקת וגם לבתי' בת פרעה החלות להראות להם השכינה שנקראת את"ה א"ת עבדך ר"ל עמי כנ"ל כמ"ש ותרא אותו כי טו"ב הו"א וכן ותפתח ותראה"ו את הילד וכו' והתם נמי נ"ל דפירוש את הילד ר"ל עם הילד ראתה השכינה הנרמז בותראה"ו כנ"ל והראיתי להם עמי את גדלך זו מידת טוב"ך, לכן אעברה נא וארא' בטוב ד' בארץ החיים וכו' והלבנון והנה ז"ל ספר פענח רזא בס"פ בשלח כי יד על כס וכו' הרי חסרו מהשם ומהכסא אותיות הו"א זהו שאפי' דמלאכי השרת אומרין בקדושה והוא ישמיענו וכו' דמה ענין זה למלאכים דבשלומא אנו אומרין אותו מכח ברחמיו שנית וכו', אבל המלאכים למה זה להם, אלא שמתפללים יר' שישמיע אותיות הו"א להשלים שמו וכסאו יתברך בב"א עכ"ל ודפח"ח ואית' במד' משה ניתן לו רמז שלא יכנס לא"י שנאמ' ושים באזני יהושע כי מחה אמחה ואיתא שלש מצות נצטוו' ישראל בכניסתו לארץ להעמיד להם מלך