דברי מהרי"א חלק ב רנט

בע"ה. דרוש לסיום מסכת מגילה מהגאון המחבר זצוק"ל בשנת תקצ"ה לפ"ק: בשלהי מכילתן בגמרא ארי"ו כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם וכו' מתקיף לה אביי וכו' אלא וכו' ח"ל התב"ש בחי' בכור שור יש להקשות איך ס"ד דרי"ו דהא שפיר פריך לה אביי ונראה עפ"י המבואר בס' אור חדש דף כ"ב והוא ידוע דכוונת התורה והמצות היא הנשמה והחיות שבאותו תורה ואותו מצוה וידוע מה שכתבו המפורשים דהקול והנעימה בתורה והתפלה מעורר הכוונה והיינו דאמר ר"י הקורא בלא נעימה שע"י זה אינו מכוין בהם כראוי עליו הכתוב אומר וכו' ומשפטים בל יחיו בהם פירוש שאין חיות באותן משפטים ואין כוונת ר"י דבל יחיו קאי אאותן הקוראים בלא נעימה רק דקרא בל יחיו פי' בל יחיו המשפטים שאין בהם חיות וזה נראה פי' הכתוב אלא המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דבמס' שבועות דף כ"ו אמרינן האדם בשבועה פרט לאונס פירש"י דלשון האדם מורה על הכוונה שיהא לבו עליו יהיה פי' הפסוק אלה המצות וכו' האדם פי' שלבו עליו ועושה אותם בכוונה אז וחי בהם פי' שיהיה חיות באותן המצות עכ"ל ודפח"ח ולענ"ד נר' לפרש בהקדם פלוגתא בגיטין דף ס' ר"י אמר תורה מגילה מגילה נתנה שנאמר במגילת ספר כתוב עלי ר"ל אמר תורה חתומה חתומה ניתנה וכו' עש"ה וריש יונת אלם להרמ"ע פי"א ובפ' מ"ט ביאר יפה דאו"א דברי אלקים חיים המה כי פנימת התורה עצמות האור היא חמדה גנוזה נעלמה מעיני כל חי וניגש משה לבדו לקבל אותה ומשיגה וחיצוניות התורה היא המלבוש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלי דייקא החיצוניות היינו מגילה מגילה ניתנה גלויה לכל ישראל אבל סודות התורה למעלה ראש בגבהי מרומים היינו תורה חתומה ניתנה עייש"ה דפח"ח – ועפי"ז נראה השינוי שמצינו בתורה מלשון זכר ללשון נקיבה כי נר מצוה ותורה אור וליהודים היתה אורה ויובן כי אור הוא רז פנימיות התורה היא עצם האור זכר המשפיע כתיב ותורה אור היא חמדה גנוזה אור זרוע לצדיק שגנזו הקב"ה לצדיקים וליהודים היתה אורה תורה שבע"פ נקיבה כלי חמדה מגילה מגילה ניתנה כנ"ר – ולענ"ד נראה לפרש פלוגתא אי חתומה או מגילה ניתנה דאלו ואלו דברי אלקים חיים המה עפ"י אז"ל שבת פ"ח שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ואנוסים היו והדר קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס קבלוה ברצון – והפלא"ה הסביר טעם הכפיה מורה על אהבה עצמיות היות התורה שנתן לנו הקב"ה היא הטובה היותר גדולה שבכל הטובות ואב שאוהב את בנו חפץ בטובתו הוא כופה את בנו לעשות דבר שמבין שהיא לתועלת בנו אף שלא לרצון בנו עש"ה – א"כ בתחילה היה מתן תורה ע"י כפיה ואונס חתימה ניתנה לפי שלא הבינו ולא ידעו טובתה ולא קבלוה בשמחה וברצון אלא באונס ומי שעושה בהכרח ע"י כפיה ואונס אינו שמח אלא עצב וכן היה עד אחשורוש וזהו שאז"ל שחרב ביהמ"ק על שלא ברכו בתורה תחילה ר"ל לפי שלא הכירו טובתה ולא שמחו בה לא ברכו עליה אבל הדר בימי אחשורוש לאהבת הנס קבלוה ברצון שהכירו טובתה אז תורה מגילה מגילה ניתנה – ולפי"ז נראה ר"י לטעמיה דאמר הכי מגילה מגילה ניתנה כפל לשון לפירוש הנ"ל דר"ל מימי מגילת אסתר מגילה ניתנה שהכירו טובתה וקבלוה ברצון קבעו חז"ל ג"כ בסיום מסכת' מגילה מאמר זה דר"י לטעמיה