דברי מהרי"א חלק ב רנו

הקב"ה אומר טהור ומתיבת' דרקיע אמרו טמא ותמוה נחרדו אוזן משמוע שיחלוקו מה"ש על הקב"ה הנותן התורה ויודע האמת ויותר תמוה על הרמב"ם שפ' טמא כדמתיבת' דרקיע נגד הקב"ה ונ"ל לבאר דאי' בר"ה ט"ז ג' כתות ליום הדין וכו' ג' ספרים בר"ה נפתחים א' של רשעים גמורים א' של צדיקים גמורים א' בינונים תלוים ועומדים וב"ה אומרי' ורב חסד מטה כלפי חסד והנה חטאים נקראים נגעי בנ"א וכמ"ש כנגע נרא' לי בבית וסימן הנגע אדמדמת וטמא טמא יקר' החוטא אם יהי' חטאכם כשנים ויאדומו כתולע אבל המצות נקראים בגדים לבנים כמ"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים וכו' כשלג ילבינו וז"כ חז"ל בב"מ אם בהרת קדמ' לשער לבן טמא ר"ל אם יצה"ר שהוא נגע צרעת קדם וגובר על היצ"ט ורוב עינות רשע גמיר הוא וטמא טמא יקרא מחוץ למחנה מושבו שנכתב למיתה ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ר"ל אם מעשיו לבנים שיצ"ט גבר על יצה"ר כמ"ש רגזו ואל תחטאו ירגיז אדם ליצ"ט על יצה"ר ורובו זכיות טהור וצדיק גמור הוא ונחתם לחיים ספק בהרת קדם וכו' זה בינוני שהוא מחצה על מחצה וקיי"ל ספק דאורייתא להחמיר ולכן מתיבתא דרקיע אמרו טמא לפי הדין אבל הקב"ה אמר טהור ורב חסד מטה כלפי חסד והוא באמת נגד הדין וא"כ לדינא פ' הרמב"ם שפיר ובקידושין מ' איתא לעולם יראה אדם לעצמו כאלו הוא בינוני עשה מצוה א' אשריו וכו' ובזוהר פ' אחרי איתא לפני ד' תטהרו אמאי לפני ד' אלא אר"י לפני ד' ממש דתני מרוש' דירחא ספרון פתח' ודייני דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין איתמסרון לאפתחא בדינא עד ההו' יומא דאתקרו ט' לחדש בהאי יומא סלקן דינון כולהו למארי דדינא ומתקני כרסייא למלכא קדושא דהאי יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מארייהון דזמין למיתב עלייהו בכרסייא קדישא דרחמי בכרסייא דותרנות וכל אינון ספרין פתיחין קמי ויתבין קדמי הה"ד לפני ד' תטהרו לפני ד' ממש עכ"ל ושמעו' מהא דבר"ה אין הקב"ה דן בו בעצמו אלא הב"ד אבל ביוה"כ דן הקב"ה בעצמו באותו יום א"כ ה"פ ודאי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם שפסקו הב"ד מתיבת' עליכם לחייב והיו' מחצה ע"מ לכן לפני ד' דייקא תטהרו כי הוא רב חסד מטה כלפי חסד אף שכבר יצא חייב מב"ד וזה כרסיי' דותרנות אבל רובו עונות גם מפי הקב"ה בעצמו לא יצא זכאי ח"ו לכן ורב חסד ואמת כתיב אחרי רבים להטות ולכן תראו שתהי' בינונים שתוכלו לטהר לפני ד' ממש – איתא בתהלים תעיתי כשם אובד וכו' ונ"ל דאי' בב"מ כ"ז שה דאבידה קשי' ופריך דלמ' לגללים ותי' מפקיר להו פירש"י דאין לו תובעין הוא ואי' במגילה והי' זרעך כעפר וכו' אם יורדין עד לעפר ואם עולין עד לשמים נמשלו לכוכבי' ונ"ל דה"פ בעושין רצונו גדולים צדיקים יותר ממה"ש ועולים עד לשמים ובאין ער"צ ח"ו יורדין עד לעפר דגריעי טפי מאו"ה ההומאי' שהם יודעי' רבונם וחשיבו' כעפר' דארע' שהוא הפקר אבל באמת כי לא אלמן ישראל ואין דור חסר מלומדי תורה ועוסקי מצו' וא"כ אין מהראוי להיו' הפקר אלא יש לנו תובעים הקב"ה וז"ש תעיתי כשה אובד דייקא דשה אבידה ק' ודלמ' לגללים וצ"ל דמפקר להו וכן אנו חשובי' בגלות כעפר' דארטע' והפקר וע"ז אנו מבקשים בקש עבדיך דייקא שנהי' יש לנו תובעין כי באמת מצותיך לא שכחתי כי לא אלמן ישראל וראוי שלא נהי' הפקר אלא שתהי' אתה תובע לנו, ועוד נ"ל דאית' קב"ה אומר שובה ישראל וישראל אומרי' השיבנו ד' וכו' ואית' תקותינו הוא דעדיין חביבות לגבן מתורה ומצו' דא"ל לקב"ה אלא ד"א של הלכה א"כ ה"פ התנצלות על אמרינו השיבנו ד' אליך וה"ט מ' דתעותו כשה אובד ואין זה מחזיר אל בעליו אלא בעלים מחזירין אחריו והיינו מחסרון שכל וכן אנו מחרבן בהמ"ק נטמטמו הלבבות ונסתמו מעיינות חכמ' ואבד' חכמ' חכמיו ואין אנו יודעים איזה דרך ישכון אור כדי לחזור ולשוב אל ד'